רע"א 9328/12

תקציר

במקרה של הפרת חוזה בין חברת ייעוץ ישראלית למקבילתה הרוסית, דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע תחילה את בקשת החברה הישראלית להיתר המצאה להגשת מסמכים משפטיים מחוץ לתחום שיפוטה. טענת החברה נגעה להפרת חוזה לכאורה על ידי המשיב, שנחתם תחילה בשנת 2009 ולאחר מכן הסכם לחמש שנים בשנת 2010, למתן שירותי ייעוץ הקשורים לניהול עדרי בקר. החברה טענה כי למרות מילוי התחייבויותיה החוזיות, המשיבים הפסיקו את ההסכם באופן חד צדדי בשנת 2011. למרות שהליך בוררות בלונדון נכשל בשל הימנעותם של המשיבים והעתקת מקום מגוריהם, בית המשפט הישראלי, בציינו את ביצוע החוזה ואת התשלומים הצפויים בתוך ישראל, קיבל מאוחר יותר את ערעור החברה. בית המשפט ראה בזיקה של החוזה לישראל – כגון הלאום וההתחייבויות החוזיות של העובדים – ובטקטיקות ההימנעות של המשיבים גורמים משמעותיים. בהתחשב בשיקולים אלה ולאחר שזיהה עילת תביעה רצינית, הגיע בית המשפט למסקנה כי ישראל היא פורום ראוי. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט את התועלת הבלתי צודקת שהפיקו המשיבים מהתחמקות מבוררות. בכך נעתר בית המשפט לבקשה למתן היתר המצאה, ואיפשר למבקש להגיש הודעות משפטיות לכתובות הידועות של המשיבים עם תרגומים נלווים. פסק הדין מדגיש את גמישותן של החלטות שיפוטיות כאשר הימנעות פרוצדורלית משפיעה על הליך הצדק, וחוזר ומדגיש את חשיבות הדבקות החוזית בסעיפי בוררות.