בג"צ 2026/21

תקציר

העתירה בפני בית המשפט מבקשת לערער על פסק דין שניתן לפי סעיף 235ד(ה) לפקודת מס הכנסה בעניין חיסיון מסמכים במהלך חקירת מס. העותרים טוענים כי פסיקת בית המשפט המחוזי שגויה, אינה עולה בקנה אחד עם תכליות חיסיון עורך דין-לקוח, ועלולה להוביל לפגיעה בלתי מוצדקת בזכות ההיוועצות. עם זאת, בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה. המבחנים המחמירים שנקבעו בפסיקה בדבר התערבות בג"ץ במקרים כמו זה אינם מתקיימים כאן. הוראת הסופיות בסעיף 235ד(ה) מצביעה על כך שהמחוקק התכוון לקדם יעילות וסיום מהיר של חקירות, ולמזער את חשיפת המסמכים החסויים. מאחר שהלשכה אינה טוענת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן בחריגה מסמכות או באופן שרירותי, אלא מתמקד רק בהתנגדויות לתוכנו, הקריטריונים המחמירים להתערבות אינם מתקיימים. כמו כן, הלשכה לא הציגה טיעונים משכנעים או ראיות לגבי ההשלכות המעשיות של פסק הדין או החלטות בלתי עקביות של בתי המשפט. לפיכך, עקרון אי ההתערבות במקרה זה גובר על הטענות שהוצגו, והעתירה נדחית. בנוסף, חויבה הלשכה לכסות את הוצאותיו של המשיב מס' 2, בסך 5,000 ₪.