בש"פ 1765/16

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתיק הקשור לסמים, שם ערער הנאשם על החלטת בית המשפט המחוזי להאריך את מעצרו עד תום משפטו. על פי חוק המעצרים, בית המשפט יכול להורות על הארכת מעצר רק אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעים מגבילים פחות, כגון שחרור בערבות או מעצר בפיקוח אלקטרוני. המסגרת הנורמטיבית והפסיקה הרלוונטית נשקלו בדיון בערעור זה. המערער טען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק להמלצות שירות המבחן, אך שופט הערעור קבע כי החלטת בית המשפט בעניין זה נתונה לשיקול דעת, ומובן כי תסקיר מעצר הוא בגדר המלצות בלבד. השופט הסכים עם החלטתו היסודית של בית המשפט המחוזי, ששקל את כל הגורמים הרלוונטיים והגיע בסופו של דבר למסקנה כי הארכת המעצר ראויה בשל מסוכנותו של המערער לחברה והסיכון לשיבוש הליכי משפט. נסיבותיו האישיות של המערער, שיתוף הפעולה שלו במהלך החקירה וטעויות לכאורה שנעשו על ידי בית המשפט המחוזי לא היו עילה מספקת להתערב בהחלטה. משכך, נדחה הערעור, תוך שמירה על ההחלטה המקורית להשאיר את המערער במעצר עד תום משפטו.