עת"מ 1132/01

תקציר

בשנות ה-50 רכשו שלושה עותרים זכויות חכירה בקרקע באור יהודה, כאשר הקרקע יועדה לשימוש חקלאי ולמגורים. עם זאת, בשנת 1975 הופקע חלק ניכר מאדמותיהם למטרה המוצהרת של סלילת כביש ושטח ציבורי פתוח. לטענת העותרים, הקרקע נותרה ללא שימוש לייעודה במשך 27 שנים. הם ובני משפחתם מתגוררים בחלקת אדמה שלא הופקעה ולטענתם ההפקעה הייתה בלתי חוקית וכי הקרקע נותרה ריקה. בינתיים מודה המשיב כי אין כיום צורך בקרקע וכי ייעודה המקורי של ההפקעה לא מומש. כתוצאה מכך, נמנע מהעותרים להשתמש באדמתם וליהנות מיתרונותיה. בית המשפט מוצא כי הימנעותו של המשיב מלפתח את הקרקע או למסור הצהרה מוצקה בדבר כוונותיה מהווה נטישת מטרת ההפקעה. אין זה סביר שמקרקעין יופקעו ויותירו ללא שימוש במשך עשרות שנים, מה גם שהמשיב לא הוכיח צורך מיידי בכך. הדבר פוגע בזכויותיהם החוקתיות של העותרים לקניין ובחובותיו של המשיב עצמו למזער את הפגיעה בבעלי הקרקע ולהתייחס בכבוד לרכוש הפרטי. יתר על כן, בית המשפט מדגיש כי סמכות ההפקעה לא נועדה לאפשר לרשויות לאגור קרקעות ללא הגבלת זמן. פיצוי העותרים, הזכאים לקבל תשלום בגין אדמתם המופקעת, אינו מנתק את זיקתם אליה. לפיכך, בית המשפט נעתר לבקשת העותרים ומבטל את הפקעת חלקים מאדמותיהם. בקשת העותרים לבטל את ייעוד הקרקע נדחית, שכן בית המשפט ממליץ להם לפעול תחילה לשינוי בערוצים התכנוניים המתאימים. בנוסף, חויב המשיב לשלם לעותרים הוצאות ושכר טרחה בסך 25,000 ₪.