ת"א 78361-01-23

תקציר

התובע ביקש להצטרף לחברת הביטוח שביטחה את הנתבע השני כצד להליך ולתקן את כתב התביעה, שבית המשפט נעתר לו. התובעים טענו כי רכבם היה מבוטח ישירות על ידי המבטחת, וכי לנתבעת השנייה יש אחריות נזיקית כלפיהם. הנתבעים התנגדו לבקשה, בטענה כי התובעת עושה שימוש מופרז בהליך, וכי טענותיהם אינן מבוססות. השופטת הסכימה עם הנתבעים וציינה כי אין בסיס משפטי לפרשנותה של התובעת לסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, אשר לטענת התובע ביססה יריבות ישירה בינם לבין המבטחת. השופטת הדגישה כי החוק רק חייב את המבטחת לשלם את התגמולים למבוטח, וכי התובעת לא הציגה כל ראיה לכך שרכבם היה חלק מהמלאי העסקי של המבוטח, כפי שנטען. מאחר שהמבטחת הנתבעת התנגדה לטענות התובע, והתובעת לא הוכיחה את זכותה לתשלום על פי הפוליסה, קבעה השופטת כי לתובע אין זכות תביעה ישירה כנגד המבטחת. עוד ציינה השופטת כי פוליסת הביטוח המדוברת אינה פוליסה סטנדרטית, וכי התובעת אינה יכולה להטיל על הנתבעים אחריות לתכולת רכבם, תוך שהיא טוענת גם להיותה צד שלישי. זאת ועוד, הנתבעים לא שוכנעו כי רכבו של התובע הוא חלק מהמלאי העסקי שלהם, ומשכך קבעה השופטת כי לא ניתן לקיים את טענת התובע כי היה צריך לכלול אותו בפוליסה. השופטת הפנתה לפסקי דין קודמים שקבעו כי זכות תביעה של צד שלישי נגד מבטח תלויה בזכויות המבוטח, וכי התובע לא הוכיח כי עומדת לו זכות כזו. עוד ציינה השופטת כי פוליסת הביטוח המדוברת אינה פוליסת חובה, וכי זכותה של הנתבעת להחליט אם להפעילה אם לאו. בסופו של דבר, דחתה השופטת את בקשת התובעים לתקן את כתב התביעה, והורתה להם לשלם לנתבעים הוצאות בסך 4,000 ₪. השופט גם התווה את לוח הזמנים לגילוי ראיות, שיישמעו בצורת תצהירים.