ת"פ 58417-04-19

תקציר

בית המשפט מצא כי התביעה לא הביאה ראיות מספיקות כדי להרשיע את הנאשם באשמת הטרדה מינית מעבר לספק סביר, בעיקר משום שעדותה של המתלוננת – העדות היחידה שהוצגה במשפט – הייתה חסרת אמינות. ציר הזמן של העבירות המיוחסות לא היה עקבי וסתר ראיות אחרות, מה שהעלה ספק לגבי מהימנות הודעותיה של המתלוננת. יתר על כן, קשה ליישב את הדחקת התלונה במשך חמישה חודשים ואת התנהגותה של המתלוננת לאחר התקיפות לכאורה עם גרסתה לפגיעה מינית. בית המשפט ציין כי המתלוננת, אדם אסרטיבי שנהג להתלונן על עבירות כלשהן, לא תיעדה ולא התעמתה עם הנאשמת על ההטרדה המינית הנטענת, בניגוד להתנהגותה כלפי עובדים אחרים. גרסתה של המתלוננת עמדה בנפרד, ללא ראיות תומכות, ואילו גרסתו הסדורה והעקבית של הנאשם, שאוששה בעדויות ובראיות אחרות, הייתה אמינה יותר. בית המשפט הכיר בכך שעל הנאשם לחשוב על התנהגותו כלפי כפופות לו, אך הגיע למסקנה כי מעשיו אינם מהווים עבירה פלילית. מאחר שהתביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, זוכה הנאשם מכל אשמה. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים, ונמסר להם על זכותם לערער.