תמ"ש 1960-09-16

תקציר

בקשת הנתבעת לסילוק התיק על הסף משלושה טעמים לא צלחה. ראשית, באשר לטענה כי ניתן פסק דין על ידי בית דין רבני אזורי לפני תחילת ההליך הנוכחי, מצא השופט כי לא התקיימו התנאים ליצירת "מעשה בית הדין". לגופו של עניין, תביעתו הקודמת של התובע לא הוכרעה לגופה על ידי בית משפט מוסמך. שנית, השופט דחה את הטענה כי לבית המשפט אין סמכות לדון בתביעה משום שההסכם בין הצדדים כבר אושר כדין. השופט קבע כי אישור ההסכם על ידי בית הדין הרבני האזורי אינו תקף, שכן הוא אירע לאחר שהצדדים התגרשו ולבית הדין לא הייתה סמכות לאשר את ההסכם מלכתחילה. לבסוף, השופטת לא קיבלה את הטענה של ניצול לרעה של הליכי משפט וחוסר תום לב, וראתה בערעור התובע לגיטימי ולא ניסיון לסכל את ההליך המשפטי. השופטת הדגישה כי דחיית תביעה על הסף צריכה להיעשות רק במקרים קיצוניים, ודיון ענייני תמיד עדיף. מאחר שקיימת אפשרות, קטנה ככל שתהיה, שהתובע יצליח לגופו של עניין, התביעה לא תידחה על הסף. לפיכך, הבקשה לסילוק על הסף נדחתה, והנתבע חויב בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים וניתן היה לפרסמה תוך השמטת פרטים מזהים.