סע"ש 24509-09-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי מחלוקות עיקריות בין התובע, עובד, לבין הנתבעת, מעסיקתו. המחלוקת הראשונה נוגעת לתחולת צו ההרחבה המינהלית על משרתו של התובע כמנהל במשתלה והשנייה נוגעת לנסיבות סיום העסקתו של התובע. בית המשפט פסק לטובת התובע, בקובעו כי צו ההרחבה המנהלית אכן חל על התובע נוכח תפקידו הניהולי בחברה, תפקידו המשמעותי והגדרת "משק" בצו. עוד צוין, כי הנתבעת הודתה בכך בעבר בחלק מתלושי השכר של התובעת ובהסכמתם לסיים את העסקתה של התובעת. באשר לסיום העסקתה של התובעת, קבע בית הדין כי התובעת פוטרה ולכן זכאית לפיצויי פיטורים מלאים. טענת הנתבעת כי התובע התפטר נדחתה על סמך פרשנות ההסכמים סביב הפיטורים, עדויות התובע ואחיו והתנהלות הנתבעת ובאי כוחה, שהותירו רושם רע על בית המשפט. עוד קבע בית המשפט כי השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים הוא 17,823 ₪, כולל בונוס שנתי, ובניכוי משכורת 13, שבית המשפט קבע כי היא מהווה רכיב ממשי בשכרה של התובעת. הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 196,919 ש"ח, לאחר ניכוי הסכומים שנצברו בקופות הגמל של התובעת, ו-57,992 ש"ח כהשלמת המשכורת השלוש עשרה, שישולמו תוך 30 יום בהפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות התובע בסך של 20,000 ₪ בשל התנהלותם בחוסר תום לב.