ת"א 5885/05

תקציר

התביעה נסובה סביב פרשנות הסכם בין המל"ל לחברות הביטוח בנוגע ליישוב תביעות החזר בגין פנסיות המשולמות לנפגעי תאונות דרכים. המל"ל דרש להפחית את קצבת הזקנה לנכים ולהוסיף ותק כאמור בהסכם, יחד עם הריבית המקסימלית כסנקציה על עיכוב בתשלום, בעוד חברות הביטוח חלקו על דרישות אלה. בית המשפט דחה את טענות חברות הביטוח ופסק לטובת המל"ל בעניין הפחתת קצבת הזקנה, ואישר כי לשונו הברורה והחד-משמעית של החוק המתוקן אינה מותירה מקום לפרשנות. עם זאת, בית המשפט הבחין בין מחלוקות פרשניות כנות לבין כאלה שאינם, וקבע כי כוונת הצדדים הייתה למנוע עיכובים בתביעות מוצדקות ולא להעניש מבטחים על מימוש זכויותיהם החוזיות. לכן, במקרים של מחלוקות בתום לב, כגון תוספת הוותק, קבע בית המשפט כי יש להחיל את הריבית הרגילה, ולא את הריבית החוזית. עוד הבהיר בית המשפט כי הביטוי "ריבית מרבית" בהסכם מתייחס לריבית הגבוהה ביותר הקבועה בחוק, שהיא כיום הריבית בפיגור, בנוסף לתוספת של 20% כאמור בהסכם. בעקבות זאת חויבו חברות הביטוח לשלם למל"ל את הסכום הנתבע, כולל הפרשי הריבית, בצירוף 7,000 שקל שכר טרחת עורך דין.