ת"א 10144-06-11

תקציר

התובע תבע את לשכת עורכי הדין בישראל, את עיזבונו של בורר שנפטר ושתי חברות ביטוח בגין נזקים שנבעו מהפרת חובת האמונים לכאורה של הבורר, ורשלנות לשכת עורכי הדין במינויו. השופט קבע כי יש לדחות את התביעה נגד עיזבון הבורר ויורשיו, שכן אין ראיות לנכסים כלשהם בעיזבון לכיסוי הנזקים. השופטת דחתה גם את התביעה נגד חברות הביטוח, שכן הפוליסה שהחזיק המנוח בעת ההפרה הנטענת לא הייתה פוליסת "תביעות", והפוליסה שהחזיק אצל מגדל חברה לביטוח לא הייתה תקפה בתקופה שבה אירע הנזק הנטען. קבלה חלקית של התביעה נגד לשכת עורכי הדין התבססה על קביעה כי הלשכה הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע בעת מינוי הבורר, בשל חוסר שקיפות, שיקולים פסולים ואי ביצוע בדיקה משמעותית כלשהי של כישורי הבורר ועברו העברי, דבר שגרם לתובע עוגמת נפש ופגע באמון שנתן בלשכה. השופט פסק לתובע פיצויים לא ממוניים בסך 80,000 ₪ מלשכת עורכי הדין. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, כאשר התובע אחראי למלוא עלות ניהול ההליך. התובע חויב לשלם את הוצאות המשפט של לשכת עורכי הדין (6,000 ₪) ואת הוצאות חברות הביטוח (6,000 ₪ כל אחת).