ע"פ 1325/19

תקציר

הערעור הנדון נדחה מאחר שבית המשפט לא מצא עילה למתן פיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין. על אף שהמערער עבר קשיים משמעותיים במהלך המעצר, שהסתיימו בזיכוי, המחוקק אינו מחייב פיצוי רק בשל זיכוי. הפיצוי שמור לנסיבות מיוחדות, שלא נמצאו במקרה זה. ערכאת הערעור הדגישה כי לבית המשפט המטפל בתיק בתחילה הבנה מקיפה יותר של ההליך ולכן ניתן להחלטתו משקל משמעותי. בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם נאשמים שזוכו יכולים לתבוע פיצויים, אך זכות זו היא יחסית ומחייבת שיקול דעת שיפוטי, תוך איזון בין האינטרס הציבורי לבין כל פגיעה בנאשם. פיצוי נשקל כאשר אין בסיס להאשמה או לנסיבות מצדיקות אחרות. במקרה זה, הגם שצוינו קשיים במהלך ההליך המשפטי, הם לא היוו נסיבות מיוחדות המצדיקות פיצוי. טענת האליבי של המערער, אף שהודגשה מאוד, לא הוכחה במסגרת זמן מכריעה. יתר על כן, הזיכוי התבסס על ספק ולא על זיכוי ברור, מה שמקטין את הסיכוי לפיצוי. חרף טענותיו האישיות והכספיות של המערער, בית המשפט לא מצא הצדקה לשנות את החלטת בית המשפט המחוזי, מה שהוביל בסופו של דבר לדחיית הערעור על ידי כל השופטים המעורבים.