ת"א 2460-03-16

תקציר

פסק הדין דן בפיצוי המגיע לבעל קרקע שאדמתו הופקעה על ידי המדינה. על פי סעיף 13 לפקודת הקרקעות, בעל הקרקע זכאי לפיצוי בגין הפסד דמי חכירה מיום רכישת הקרקע ועד למועד תשלום הפיצויים. בית המשפט מסביר כי מטרת פיצויי ההפקעה היא להעמיד את בעל הקרקע באותו מצב כאילו לא בוצעה ההפקעה ומתווה שלושה מסלולי פיצוי אפשריים: פיצוי קרן נומינלית יחד עם פיצוי פורה, פיצוי קרן נומינלית עם 6% ריבית ופיצוי קרן נומינלית עם הפרשי הצמדה וריבית. התובעת במקרה זה בחרה במסלול השני, הכולל הפסד דמי חכירה. בית המשפט מקבל את המלצתו של השמאי המומחה שמונה מטעם בית המשפט, מר יצחקי, לפיה שיעור דמי החכירה האבודים יעמוד על 6% לשנה לתקופה שעד שנת 2008 ו-5% לאחר מכן, שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם נוהג רשות מקרקעי ישראל ופסיקות קודמות לקבל את התעריפים המוצעים על ידי הנתבעת של 1.5% ו-2.5%. למרות שקביעת שווי הקרקע במקרה קודם אינה מחייבת, ניתן להפנות לפסקי דין קודמים לצורך הערכת שווי הקרקע אם הם מאותו אזור ואינם מציגים שינוי נסיבות מהותי. בית המשפט מתייחס גם למקדמי ההתאמה שמיישם מר יצחקי על עסקאות שונות ומגיע למסקנה שהם מקובלים, תוך מתן משקל משמעותי לחוות דעת המומחה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי מר יצחקי התעלם מחלק מהעסקאות שנרשמו ברשויות המס והורה על הפחתה של 10% בערך הקרקע שקבע לשנים 1997-2017 עבור קרקע חקלאית ו-2000-2017 עבור קרקע למגורים. לבסוף, מקבל בית המשפט את התייחסותו של מר יצחקי להשפעת תכנית ג/424 על שוויין של חלקות מסוימות ומורה לצדדים לחשב את הסכום המדויק המגיע לתובע על פי חוות דעתו של מר יצחקי עם ההפחתות שצוינו. התובע זכאי להחזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין מהנתבע.