ע"א 685/88

תקציר

במקרה משפטי זה דן בית המשפט העליון בערעור שעניינו סכסוך בעלות בדירה בו מעורבים יורשי המנוח וקונה. המנוחה התקשרה תחילה בחוזה עם המשיב מס' 1, המקנה לה זכות לרכוש דירה מעמידר ולהעביר אותה אליה, תמורתו שילמה את הסכום המוסכם וקיבלה ייפוי כוח בלתי חוזר. עם זאת, התעוררו בעיות כאשר המנוח, לאחר שהליכי הפשרה אפשרו רישום נכסים, סירב לאשר מחדש את הסכמתו בטענה שלא בוצעה מכירה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבה מס' 1, אישר את זכאותה להירשם כבעלים וחייב את עזבון המנוח בתשלום פיצויים מוסכמים, ובכך הגיש את הערעור. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מדגיש כי יצירת חוזה מניחה הסכמה סובייקטיבית, אשר הייתה נוכחת בכך שהמנוח חתם ביודעין על ההסכם והפיק ממנו תועלת. הודגש אופייה האובייקטיבי של ההסכמה בדיני החוזים, ונקבע כי הסכם חיצוני מובהק גובר על סכסוכים פנימיים של כוונה, אלא אם כן הוכחה הטעיה או כפייה, שאף אחת מהן לא הוכחה כאן. בית המשפט דחה את הטענות בדבר כפייה והשפעה בלתי הוגנת בשל היעדר ראיות ואישר כי התחשבות, החיונית לחוזה, הוכחה על ידי התשלום למנוח, מה שהופך את הערעור לחסר ערך ומחזק את טענת הבעלות של הקונה. המערער חויב לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.