תלה"מ 40569-02-24

תקציר

המחלוקת נסובה סביב העתקת מקום מגוריהם של שני קטינים מירושלים לעיר אחרת, ת', כפי שביקשה האם הנתבעת, בעוד האב התובע מתנגד לכך. ההורים התגרשו והגיעו להסכם שאושר על ידי בית המשפט, המאפשר לנתבעת לקבוע את מקום מגוריהם של הקטינים ברדיוס של 40 ק"מ מירושלים, ומתווה הגדלה הדרגתית של משך השהייה של הקטינים עם התובעת. בית המשפט אישר הארכת זמני השהייה של הקטינים עם התובע מעבר למה שהוסכם, בעקבות התדיינות משפטית שיזם הנתבע, וכיום הקטינים מחלקים את זמנם כמעט שווה בשווה בין שני ההורים. האב הגיש תביעה למניעת מעבר הקטינים לעיר ת', בטענה שהדבר אינו לטובתם. בית המשפט מסכים עם האב, מקבל את המלצת העובדת הסוציאלית, ומורה כי לא ניתן להעביר את מקום מגוריהם של הקטינים לעיר אחרת אלא אם שני הצדדים מסכימים או שבית המשפט מאשר זאת. זאת, בשל שינוי הנסיבות המהותי שחל מאז אושר ההסכם, לרבות השהות הממושכת של הקטינים עם האב, ומצבם הנפשי של הקטינים, המתמודדים עם שינויים ומעברים. בנוסף, המהלך ישפיע באופן משמעותי על איכות חייהם של הקטינים, יאריך את זמן הנסיעה והנטל שלהם, ועלול לפגוע בקשר שלהם עם האב. זכותה של האם לבחור את מקום מגוריה גוברת על טובת הקטינים, במיוחד בהתחשב בנסיבות החלטתה ובהשפעתה האפשרית על יחסי אב ובתו. פסק הדין מדגיש את חשיבות טובת הקטינים, תוך איזון בין זכויות ההורים לבין צרכי הילדים, ומורה לנתבעת לכסות את הוצאותיה המשפטיות של התובעת.