ת"פ 25356-07-12

תקציר

השופט מצא את גרסתה של המתלוננת אמינה, תוך שהוא מבטל את עדותו של הנאשם כבלתי אמינה. גרסתה של המתלוננת לאירועים אוששה במספר ראיות, לרבות עדויות עדים וראיות פיזיות. מנגד, עדותו של הנאשם לא הייתה עקבית וחסרת אמינות. השופט קבע כי הנאשם אכן איים על המתלוננת, תוך קיום היסוד העובדתי של עבירת האיום כהגדרתה בסעיף 192 לחוק. כמו כן, השופט קבע כי קיים גם היסוד הנפשי, והגיע למסקנה כי הנאשם התכוון להפחיד את המתלוננת. עם זאת, השופט זיכה את הנאשם מאשמת הסגת גבול, שכן התביעה לא הצליחה להוכיח כי הנאשם נכנס לנכס בכוונה להפחיד, להעליב או לבצע איום. השופט דחה גם את הגנת השכרות של הנאשם, שכן מהראיות עולה כי הנאשם היה מודע למעשיו ולהשלכותיהם. גם מחדלי חקירה וטיעוני טריוויאליות שהציגה ההגנה נדחו, כאשר השופט קבע כי די בראיות הקיימות כדי להרשיע את הנאשם מעבר לספק סביר. לסיכום, השופט זיכה את הנאשם מאשמת הסגת הגבול אך הרשיע אותו בעבירת האיומים. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים ביום 19.2.2013.