עב"ל 1205/00

תקציר

מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין תביעת המערערת לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. בית המשפט דחה את הטענה, בנימוק של שימוש שעשה המערער ברכב מנועי. על פי החוק, חזקה על החזקה ברכב או על שימוש קבוע בו כדי לייצר הכנסה, דבר הפוסל אדם מלקבל גמלת הבטחת הכנסה. במקרה דנן, השתמש המערער ברכבו הפרטי של אחיו מספר פעמים בשבוע לצורך סידורים אישיים וטיפול רפואי. בית המשפט קבע כי שימוש רגיל זה חורג משימוש אקראי ודחה את התביעה. המערער ערער על פסק דין זה, אך בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון הסביר כי כוונת החוק הייתה לתפוס את השימוש הכלכלי ברכוש, והרחיב את שלילת ההטבות לבעלי זכויות החזקה או שימוש. הואיל והמערער עשה שימוש קבוע ברכב, חזקה עליו שהוא מפיק ממנו טובת הנאה, דבר הפוסל אותו מגמלת הבטחת הכנסה. פסק הדין הדגיש כי שימוש כלכלי בפועל בנכס, ולא בעלות פורמלית, צריך לקבוע את הזכאות להטבה. יתר על כן, בית המשפט ציין את חוסר המעשיות של פיקוח על הסכמי שימוש בנכס ואת השונות הפוטנציאלית שלהם, ובחר לפרש את החוק כמתייחס לשימוש מוחלט או פוטנציאלי מוחלט כבעלות חוקית. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שהוא מחזק את חזקת ההכנסה מבעלות על רכב או משימוש רגיל ומדגיש את חשיבותה של המציאות הכלכלית על פני הפורמליות בקביעת הזכאות להטבה.