עמ"ש 60705-12-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא החלטה פה אחד של הרכב של שלושה שופטים לקבל ערעור על מינוי בנים יורשים. ההרכב קבע כי מינוי המשיבים כבנים יורשים פסול בשל אי קבלת אישור בית המשפט מראש כנדרש בסעיפים 47(א)(1) ו-(3) לחוק הכשרות. החלטה זו התקבלה חרף טענת המערערת לחוסר תום לב, שכן בית המשפט מצא כי ניתן לכפר על התנהלות זו באמצעות הטלת הוצאות ופיצוי על הסתמכותם המזיקה של המשיבים. השופטים גם חלקו על טענת בית משפט קמא כי ניתן לתת אישור מינוי בדיעבד, ועמדו על כך שיש לקבל את אישור בית המשפט טרם המינוי על פי לשונו הברורה של החוק. יתר על כן, מאחר שהמינוי דרש את הסכמתם וחתימתם של שני ההורים, והסכמת החסוי הייתה חסרה עקב ביטול המינוי על שמם, התחייבותו של המערער לבדה לא הייתה מספקת. השופט שאהר אטרש, בכתיבת חוות הדעת, המליץ לקבל את הערעור ולבטל את מינוי המשיבים כבנים יורשים. השופט א' טאהא והשופט ט' נסים שי הסכימו עם ההחלטה, והדגישו את הצורך באישור מוקדם של בית המשפט למינויים מסוג זה. השופטים גם החליטו שלא לפסוק הוצאות למערער, נוכח הימנעותם מלבקש את אישור בית המשפט מראש.