ת"פ 79363-07-24

תקציר

בבקשה זו, בית המשפט השלום בתל אביב-יפו, על ידי כבוד השופטת עדי יעקובוביץ, דן בבקשת הנאשם לביטול כתב אישום שהוגש נגדו, המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים. הבקשה הוגשה מכוח סעיפים 149(10) ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, בטענה שהמשך ניהול ההליך הפלילי על רקע מצבו הרפואי של הנאשם עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. **הרקע העובדתי:** כתב האישום הוגש ביום 31/7/24, וייחס לנאשם תקיפת שליח Wolt ביום 28/2/24. התקיפה כללה הפלת השליח מאופניו, הכאה בעינו ואיומים בדקירה. כתוצאה מכך נגרמו לשליח חבלות ונדרש טיפול רפואי. **טענות ההגנה:** ההגנה טענה לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, בהתבסס על שילוב של מספר גורמים: 1. **מצב רפואי קשה:** הנאשם חולה בסרטן מוח, עבר ניתוחים מורכבים, מקבל טיפולים ביולוגיים ותרופתיים קשים, מוגדר כנכה בשיעור 100%, ומתמודד עם תופעות לוואי קשות. 2. **מצב משפחתי:** אשתו של הנאשם עברה השתלת מח עצם בשל מחלת סרטן. 3. **נסיבות אישיות נוספות:** הנאשם נעדר עבר פלילי, ונמצא בשבעה בשל מות חמיו במועד האירוע. 4. **התנהלות המאשימה:** סירוב המאשימה להיפגש עם ההגנה ולבחון את המשך ההליך על רקע הידרדרות מצבו הרפואי של הנאשם, לאחר שסורבה בקשתו לעיכוב הליכים. 5. **התחלת התיק בהסדר מותנה:** עובדה זו, לטענת ההגנה, מעידה על חומרה פחותה של האירוע בעיני המאשימה. **טענות המאשימה:** המאשימה טענה כי נסיבותיו האישיות של הנאשם, חריגות ככל שיהיו, אינן מבססות טענת הגנה מן הצדק, השמורה למקרים של פגמים מהותיים ועוצמתיים בהליכי הרשות. לטענתה, הראיות בתיק והתנגדות המתלונן מונעות סגירת התיק, והנסיבות האישיות יכולות להשפיע רק על עונש. המאשימה הכחישה את טענות ההגנה בדבר סירובה להיפגש, וטענה כי ההגנה התמקדה רק בביטול כתב האישום. **המסגרת המשפטית והדיון:** בית המשפט עמד על התפתחות דוקטרינת ההגנה מן הצדק, מ"הלכת יפת" הצרה, דרך "הלכת בורוביץ" שהרחיבה את הדוקטרינה, ועד לעיגונה בחוק בסעיף 149(10) לחסד"פ, הדורש "סתירה מהותית" לעקרונות צדק והגינות. בית המשפט הדגיש את האפשרות לכלול במסגרת זו גם טענות בדבר חוסר סבירות ומידתיות של החלטות התביעה, כפי שנקבע ב"דנ"פ רותם". עוד התייחס בית המשפט לפסיקת בתי המשפט המחוזיים, ובפרט ל"עניין פלוני" (ת"פ 63871-06-16), אשר קבע מתודולוגיה לניתוח טענות הגנה מן הצדק המבוססות על מצב רפואי. המתודולוגיה כוללת שלושה שלבים: 1. **זיהוי הפגמים ועוצמתם:** בחינת חומרת המצב הרפואי, מרכיבי הפגיעה הנטענת בהקשר ההליך הפלילי, ועוצמת הפגיעה. נקבע כי רק מצב רפואי "קשה מאוד" הגורם לפגיעות בלתי הפיכות או בעלות דרגה גבוהה של וודאות, עשוי להצדיק המשך בדיקה. 2. **פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות:** בחינת המשך ההליך נוכח הפגמים, תוך התחשבות בנסיבות הקונקרטיות ובאינטרס הציבורי. 3. **בחינת סעדים מתונים:** האם ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מתונים יותר מביטול כתב האישום. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט דחה את הבקשה לביטול כתב האישום. * **שלב ראשון (חומרת המצב הרפואי):** בית המשפט קבע כי הנאשם לא הוכיח שמצבו הרפואי "קשה מאוד" באופן שאינו מושפע משינויים לאורך זמן, וכי עוצמת הפגיעה המיוחסת להליך הפלילי אינה גבוהה דיה. המסמכים הרפואיים שהוצגו לא הראו פגיעה משמעותית בתפקוד הנאשם, ביכולתו להתייצב לדיונים, לנהל את הגנתו, או פגיעה בזכותו להליך הוגן. בית המשפט הדגיש את הצורך בהגשת חוות דעת רפואיות להוכחת טענות מסוג זה, בניגוד למקרה "פלוני". * **האינטרס הציבורי:** בית המשפט קבע כי האינטרס הציבורי בניהול ההליך עולה על הפגיעה הנטענת בנאשם. תואר האירוע בכתב האישום כחמור, הכולל אלימות מתמשכת ואיומים כלפי שליח, ללא התגרות. * **סעד מתון:** בית המשפט ציין כי גם אם היה מוכח קושי, סעד מתון יותר של התאמות בניהול ההליך היה נשקל, וביטול כתב האישום שמור למקרים חריגים ביותר. * **התנהלות המאשימה:** בית המשפט התייחס לטענות ההגנה על סירוב המאשימה להיפגש, אך הדגיש כי הנאשם לא ערער על החלטת המחלקה לעיכוב הליכים, וכי הדרכים להגשת בקשות לעיון חוזר או להצגת ראיות חדשות לא נוצלו כראוי. * **הגנה מן הצדק - שימוש זהיר:** בית המשפט הזהיר מפני שימוש יתר או שרירותי בטענת ההגנה מן הצדק, והדגיש כי המאזן כולל גם את האינטרס הציבורי וזכויות הקורבן. **חידושים משפטיים ופסיקתיים:** 1. **ההלכה הפסוקה לעניין הגנה מן הצדק:** ההחלטה מרחיבה את הדיון בהלכות יסוד בתחום ההגנה מן הצדק, לרבות "דנ"פ רותם" ו"הלכת בורוביץ", ומדגישה את האיזון בין צרכי ההגנה לבין האינטרס הציבורי. 2. **התאמת הדוקטרינה למצבים רפואיים:** ההחלטה מפרטת את יישום המבחן התלת-שלבי שנקבע ב"עניין פלוני" במקרים של טענת הגנה מן הצדק המבוססת על מצב רפואי, תוך הדגשת הצורך להוכיח "פגיעה קשה מאוד" והשפעה משמעותית על ניהול ההליך. 3. **נטל ההוכחה על הנאשם:** בית המשפט חידד את נטל ההוכחה המוטל על הנאשם להוכיח את טענותיו, במיוחד כאשר אלו דורשות תשתית ראייתית מומחית (כגון חוות דעת רפואיות). 4. **הבחנה בין נסיבות אישיות לסתירה מהותית:** ההחלטה מבחינה בין נסיבות אישיות קשות (כמו מצב רפואי מורכב) לבין "סתירה מהותית" לעקרונות צדק והגינות, כאשר רק האחרונה מצדיקה ביטול כתב אישום. 5. **התייחסות להתנהלות התביעה:** בית המשפט נדרש לעמדת התביעה ולסירובה לכאורה להיפגש, אך הציב דרישות ברורות לגבי הליך הגשת בקשות לעיון חוזר ועדכון נסיבות. **לסיכום:** בית המשפט דחה את בקשת הנאשם לביטול כתב האישום. הנימוק המרכזי הוא אי-הוכחת קיומה של פגיעה "קשה מאוד" בתחושת הצדק וההגינות, הנדרשת להפעלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק, על אף מורכבות מצבו הרפואי של הנאשם. בית המשפט הדגיש כי טענת הגנה מן הצדק שמורה למקרים חריגים, וכי יש לראות את האינטרס הציבורי בניהול ההליך כבעל משקל רב.