עב"ל 42596-09-11

תקציר

בית הדין דחה את בקשת המוסד לעכב את ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי שהכיר בפגיעת ידו של המשיב כתאונת עבודה. החלטת בית הדין האזורי, עליה מערער המוסד, הטילה הוצאות משפט והורה למוסד לפצות את המשיב. המוסד ביקש לעכב את זימונו של המשיב לוועדה רפואית עד להכרעה בערעור, אך השופטים דחו את הבקשה. החלטתם התבססה על שתי נקודות מרכזיות: סיכויי הצלחת הערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים. השופטים קבעו כי החלטת בית המשפט המחוזי היא עובדתית בעיקרה וממוקדת במהימנות עדותו של המשיב, גורם שערכאות הערעור בדרך כלל אינן מתערבות בו. אשר למאזן הנוחות, המוסד לא הצליח להוכיח כי עלויות כינוס ועדה רפואית עולות על הנזק הפוטנציאלי שייגרם למשיב אם הביצוע יתעכב. המוסד גם לא הראה כי היה לו חשש ממשי שלא יוכל לפצות את המשיב אם הערעור לא יצלח. לפיכך, זימונו של המשיב לוועדה הרפואית לא יעוכב, והמוסד חויב לשלם את הוצאות המשיב בגין בקשה זו.