ת"פ 46924-01-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **בית משפט השלום ברחובות, ת"פ 46924-01-23 מדינת ישראל נ' שיאן (גזר דין, כבוד השופטת קרן וקסלר)** **מבוא:** פסק הדין עוסק בגזר דין בעניינו של הנאשם, מרדכי שיאן, שהורשע על פי הודאתו בעבירות איומים (סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) והפרת הוראה חוקית (סעיף 287(א) לחוק העונשין). גזר הדין מתמקד בהכרעה בדבר העונש הראוי לנאשם, תוך התחשבות בנסיבות ביצוע העבירה, נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, עמדות הצדדים, חוות דעת מקצועיות והפסיקה הרלוונטית. **העובדות הצריכות לעניין:** הנאשם איים על אביו באמצעות חפץ חד, תוך אמירה "היום אני אהרוג אותך", בעקבות ויכוח. איום זה הופסק על ידי שכנה. בהמשך, למרות צו הרחקה ואיסור יצירת קשר שהוטלו עליו, הגיע הנאשם לבית אביו, קילל וזרק חפץ. **חוות דעת וועדת האבחון:** חוות הדעת מהווה נדבך מרכזי בפסק הדין, וחושפת את מצבו הנפשי, הרגשי והתפקודי של הנאשם. הנאשם, גבר כבן 50, לוקה בהפרעת אישיות אורגנית עם קשיי וויסות רגשי והתנהגותי. הוא מתפקד ברמה גבולית, אך מבחין בין טוב לרע, בין מותר לאסור, ומבין את משמעות מעשיו ואת תפקידו של בית המשפט. הוא נמצא כשיר לעמוד לדין ואחראי למעשיו. הוועדה המליצה על השמה חוץ ביתית במסגרת סל שיקום, ליווי סוציאלי, ומעקב פסיכיאטרי, כולל טיפול מרפאתי כפוי. **עמדות הצדדים:** * **המאשימה (מדינת ישראל):** הדגישה את הפגיעה בשלוות נפשו של האב, את החומרה שבהפרת צו בית המשפט, ואת הפוטנציאל לנזק. עתרה למתחם ענישה שנע בין 8 ל-18 חודשי מאסר בפועל, ובסופו של דבר ביקשה 9 חודשי מאסר בפועל (שיכול שירוצו בעבודות שירות), בצד מאסר על תנאי וקנס. * **הסנגור (עו"ד ירון פורר):** עמד על הנסיבות הייחודיות, הפנה לחוות הדעת, וטען לקיומה של קרבה לסייג אי-שפיות הדעת (סעיף 34ח לחוק העונשין). עתר למתחם ענישה שתחתיתו במאסר על תנאי. הדגיש את נכותו של הנאשם (100%), את עמדת האב הסולח, וחשש שמאסר בעבודות שירות יהווה בפועל מאסר מאחורי סורג ובריח עבור הנאשם. **דיון והכרעה:** בית המשפט קובע כי הנאשם פגע בזכויות יסוד של אביו (שלוות נפש וביטחון אישי), וכן בעיקרון הציות לצווים שיפוטיים. **מדיניות ענישה ופסיקה:** בית המשפט בחן את הפסיקה שהוצגה על ידי שני הצדדים. נדחו פסקי הדין שהציגה המאשימה בשל הבדלים משמעותיים בחומרת המקרים. נבחנו פסקי הדין שהציגה ההגנה, מהם עולה כי במקרים מסוימים נקבעו מתחמי ענישה הנמוכים יותר, הכוללים מאסר על תנאי או עבודות שירות. **שיקולים בענישה:** * **נסיבות ביצוע העבירה:** * **לחומרה:** שימוש בחפץ חד להדגמת רצינות כוונות, הפסקת האיום על ידי גורם חיצוני (שכנה), והפרת צו בית המשפט. * **לקולה:** עבירה ספונטנית שלא תוכננה, אי-מימוש האיום, והיענות לבקשת השכנה. * **קרבה לסייג אי-שפיות הדעת (סעיף 40ט(א)(9) לחוק העונשין):** בית המשפט מכיר בכך שהנאשם, אף שנמצא כשיר לעמוד לדין, סובל מרפיון מחשבתי, קשיים חברתיים, בעיות נפשיות ובריאותיות. קשיים אלו הובילו לתפקודו ברמה גבולית. בית המשפט שוקל את השפעתם על יכולתו של הנאשם להימנע מביצוע המעשה, באופן שעשוי להפחית את מידת האשם המוסרי. * **התרשמות אישית:** בית המשפט מוסיף את התרשמותו האישית מהנאשם, המתאפיינת בלקות שכלית בולטת, חרדתיות, וקושי בשיתוף פעולה, מה שסותר במעט את דו"ח ועדת האבחון. * **הודאת הנאשם:** מהווה נסיבה מקלה, המלמדת על נטילת אחריות וחיסכון בזמן שיפוטי. * **עבר פלילי:** הרשעה יחידה בעבירת החזקת סכין משנת 2017, שנחשבת רלוונטית אך לא מכבידה. * **השפעת העונש על הנאשם:** בית המשפט מטיל ספק ביכולתו של הנאשם לעמוד בתנאי עבודות שירות, וחושש מהשפעות שליליות של ריצוי מאסר על הנאשם, בהיותו חבר באוכלוסייה מוחלשת. **קביעת העונש:** לאור מכלול השיקולים, ובפרט הנסיבות החריגות, בית המשפט קובע כי מתחם הענישה ההולם נע בין מאסר על תנאי לבין 10 חודשי מאסר בפועל. **גזר הדין:** בית המשפט, תוך שקלול הנסיבות לקולה ומתן משקל משמעותי לשיקולים אלו, מחליט להעמיד את עונשו של הנאשם בתחתיתו של מתחם הענישה. * **מאסר מותנה:** 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, מותנה שלא יעבור עבירה בה הורשע. * **קנס:** 500 ₪, או 5 ימי מאסר תמורתו, שישולם עד ליום 3.3.2024. **הערות משפטיות וחידושים:** 1. **שילוב חוות דעת מקצועית בשיקולי הענישה:** פסק הדין מדגים הלכה למעשה את חשיבותה של חוות דעת מקצועית (כמו זו של ועדת האבחון) בקביעת העונש. בית המשפט לא רק מתייחס לחוות הדעת, אלא משלב אותה באופן משמעותי בשיקולי ההכרעה, ובפרט בהערכת הקרבה לסייג אי-שפיות הדעת והשפעת הליקויים על מידת האשם המוסרי. 2. **התחשבות ב"רמה גבולית" וב"קרבה לסייג אי-שפיות":** למרות שהנאשם נמצא כשיר לעמוד לדין, בית המשפט נותן משקל ניכר לכך שהוא מתפקד ברמה גבולית ולכן נמצא "קרוב" לסייג אי-שפיות הדעת. הדבר בא לידי ביטוי בהפחתת העונש באופן משמעותי, כפי שמוכח מהעונש שנגזר. 3. **התרשמות אישית כשיקול נוסף:** בית המשפט משתמש בהתרשמותו האישית מהנאשם, שנבנתה במספר דיונים, כשיקול נוסף, המשפיע על ההערכה הכוללת של מצבו ועל מידת האשמה. 4. **התמודדות עם אי-הלימה אפשרית בין חוות דעת להתרשמות:** במקרה זה, בית המשפט מציין שקיימת סתירה מסוימת בין דו"ח ועדת האבחון לבין התרשמותו האישית מהנאשם (בנוגע לשיתוף הפעולה עם הסנגור). ההתייחסות לכך מעידה על שאיפה להסתכלות הוליסטית על הנאשם. 5. **התחשבות בהשלכות מעשיות של העונש על הנאשם:** בית המשפט מתחשב באפשרות שלא ניתן יהיה לרצות עונש מאסר, אפילו בעבודות שירות, בשל מצבו של הנאשם. הדבר מעלה לדיון את השאלה האם מערכת הענישה מתאימה לכלל האוכלוסיות, ומתי יש להעדיף חלופות שיקום על פני ענישה מסורתית. 6. **החשיבות של שיקולי שיקום:** ההמלצות לשיקום, לרבות השמה חוץ ביתית, מלוות את ההכרעה השיפוטית, ומשפיעות על ההחלטה לגזור עונש מינימלי. **לסיכום,** פסק הדין מדגים גישה שיפוטית רגישה לנסיבותיו המיוחדות של נאשם, תוך שילוב מושכל של דיני עונשין, קריטריונים פסיכולוגיים, והתחשבות בהשלכות החברתיות והאישיות של העונש. חידוש משמעותי הוא ההתחשבות המעמיקה ב"קרבה לסייג אי-שפיות" גם כאשר הנאשם נמצא כשיר לעמוד לדין, והשפעתה על מידת האשם.