ע"א 26702-10-12

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שאישר עיקול של 60 אלף דולר שהיה בידי צד שלישי, נתנזי, שהיה שייך לכאורה לצד שלישי, לנר. הכספים היו קשורים להסכם מכירת דירה בין נתנזי ללנר. המשיב, יפתח, הגיש בקשה לביצוע שיקים שניתנו על ידי לנר וביקש לעקל את הכספים שלטענתו מגיעים ללנר. בית המשפט קמא פסק לטובתו של יפתח, וגרם לנתנזי להגיש תחילה ערעור שהופסק מאוחר יותר, עד לתוצאות תביעה נפרדת בין יפתח ללנר. ניתן לחדש את הערעור בתוך שישה חודשים מיום מתן פסק הדין בתביעה. נתנזי מבקשת כעת להאריך את המועד להגשת הערעור, בטענה שרק לאחרונה נודע לה על פסק הדין בתביעה. עם זאת, הראיות מצביעות על כך שנציגיו של נתנזי ידעו על פסק הדין כבר לפני שנים. הבקשה ניצבת בפני מספר אתגרים: היא הוגשה שנים לאחר המועד האחרון, נימוקי העיכוב סותרים במסמכי בית המשפט, והיא נעדרת תצהירים תומכים. יתר על כן, סיכויי הצלחת הערעור אינם ברורים. באיזון בין הצורך לכבד את מועדי בית המשפט לבין זכותו של נתנזי לשימוע, הרשם אינו מוצא סיבה מיוחדת להצדיק הארכה, במיוחד נוכח השיהוי הרב והפגיעה ביפתח. לפיכך, הבקשה להארכת המועד להגשת הערר נדחית.