עת"מ 1151/05

תקציר

העותר הוא חוכר רשום של קרקע בקריית טבעון, עליה פועלת הנגרייה שלו משנת 1949. הקרקע מיועדת למסחר ובתי מלאכה על פי תכנית האב. בשנת 1985 פורסמה תכנית לשינוי ייעוד הקרקע לשטח ציבורי פתוח. העותרת התנגדה אך נדחתה בשנת 1992. הנגרייה המשיכה לפעול כשימוש חורג. בשנת 2005 אישרה הוועדה המחוזית תקופה של שנה להמשך החרגה, בעקבות התנגדות של תושבים מקומיים שטענו כי החנות מהווה מטרד. העותר ערער בטענה כי ההחלטה אינה חוקית, בלתי סבירה ופוגעת בחופש העיסוק שלו. הוא ביקש להאריך את תקופת החריגה מהשימוש ל-10 שנים. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה. נמצא כי ההחלטה התקבלה באופן סביר במסגרת שיקול דעתן של הרשויות, תוך התחשבות במכלול הנסיבות כגון מצבו הפיזי של הנכס, יעילותו הכלכלית, מידת החריגה ואופייה ואופיו הציבורי של המבנה, כנדרש בחוקים הרלוונטיים. בית המשפט דחה גם את טענות העותרת בדבר פגיעה בחופש העיסוק, איזון אינטרסים פסול והסתמכות על מצגי הרשויות. העותר חויב לשלם למשיבים את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין.