ע"מ 9136-04-18

תקציר

המערערת, אדמונד דה רוטשילד ניהול נכסים בע"מ, ערערה על החלטת המשיבה לדחות את בקשתה לשיעור מע"מ אפס בנימוק שהיא מספקת שירותים לתושבי חוץ כמשמעותה בסעיף 30(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ה-1975. המערערת טענה כי פעילותה השיווקית בישראל עבור קבוצת רוטשילד בחו"ל אינה מהווה מתן שירות לתושבי ישראל, וכי גם אם כן, שירותים אלה זניחים ואין בהם כדי להביא לשלילת הטבת המס. לחילופין, ביקשה המערערת לפצל את התמורה שקיבלה, כך שרק חלק קטן ייוחס לשירותים הניתנים לתושבי ישראל וימוסו בשיעור מלא, ואילו השאר ימוסו בשיעור אפס. המשיב טען כי המערערת סיפקה שירותים גם לתושבי ישראל בישראל וכי שירותים אלה אינם זניחים, ועל כן יש לחייב את מלוא התמורה במס בשיעור מלא. בית המשפט בחן את אופי והיקף פעילותה של המערערת מול גופים מוסדיים ולקוחות פרטיים בישראל, במסגרת שיווק הקרנות הזרות של קבוצת רוטשילד והבנקאות הפרטית בחו"ל. מהראיות עולה כי המערערת קיימה קשר שוטף, ישיר והדוק עם הגופים המוסדיים והלקוחות הפרטיים, וסיפקה להם מענה נגיש ומיידי לכל שאלה ובקשה, כמו גם סיוע מנהלי. שירותים אלה לא היו שוליים או זניחים, אלא מהותיים ומובחנים, והיו בעלי ערך כלכלי עצמאי. בית המשפט קבע, כי פעילותה של המערערת נופלת בגדרו של החריג שבסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, ועל כן דחה את בקשתה לשיעור מס אפס. בית המשפט הוסיף וקבע כי יש לחייב במס מלא את התמורה שקיבלה המערערת מקבוצת רוטשילד בחו"ל, ודחה את בקשתה החלופית לפיצול התמורה. עם זאת, בית המשפט ציין כי מתכונתו הנוכחית של החוק מובילה לתוצאה בלתי מספקת, וקיווה כי המחוקק ישקול את הנושא וימצא נוסחה שתספק תוצאת מס ראויה יותר. לפיכך הערעור נדחה.