בג"צ 290/65

תקציר

העותר, עורך שהועסק בעיריית רמת גן, פוטר מתפקידו לכאורה בשל רשלנות, אי ציות להנחיות והפרת חוקי הבחירות. לטענתו, העירייה נמנעה מלהזמין אותו לטעון נגד פיטוריו והפרה את כללי הצדק הטבעי. המשיבים הצדיקו את מעשיהם בכך שלא הייתה חובה חוקית לשמוע את טענות העובד. עם זאת, בית המשפט העליון הוציא צו על תנאי, בטענה כי על העירייה, כרשות ציבורית, לפעול ללא משוא פנים ולהתחשב בצרכי העיר. היא קבעה כי מוסדות ציבור חייבים לעמוד בכללי הצדק הטבעי, ולספק לעובדים הזדמנות להגיב להאשמות לפני פיטורים. למרות שהחוק אינו מחייב שימוע, בית המשפט קבע כי העירייה הייתה צריכה לנמק את החלטתה, מה גם שהיא דרשה את אישור הממונה על המחוז. כמו כן, בית הדין הדגיש את מנהגי העבודה בישראל המונעים פיטורים שרירותיים, במיוחד עבור עובדי ציבור. בפסק הדין צוטטו מקורות במשפט העברי התומכים בעמדה זו. בית הדין הבהיר כי העובד אינו צריך להופיע בפני המועצה עצמה, אלא היה צריך לתת לו הזדמנות לשימוע בפני גוף ייעודי. השופט קיסטר הדגיש את המנהג בישראל ואת מקורות המשפט העברי המעודדים פיטורים קלים של עובדי ציבור. ההחלטה הפכה את הצו למכריע והדגישה את חשיבותו של הצדק הטבעי, בעוד השופט הלוי הסכים עם הנמקתם הממצה של חבריו. לעותר לא נפסקו הוצאות משפט כלשהן בשל הסתרת עובדות רלוונטיות בעתירתו.