ת"א 245/06

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת על בעלות על שליש מגרש בשפרעם. התובעים, מוחמד חג'רת פעור ועיזבונו של עלי אחמד חוסיין פעור ז"ל, תבעו את עזבונו של נג'יב עבדאללה עזאם ז"ל ואחרים, בטענה כי הם זכאים להירשם כבעלים של השליש האמור של החלקה. הנתבעים טענו כי זכויותיהם במקרקעין עדיפות על אלה של התובעים. הפרשה נסובה סביב שלוש עסקאות. הראשונה, שהתרחשה בשנת 1962, הייתה מכירת הקרקע המדוברת מנג'יב עבדאללה עזאם לעבד אלראוף כרמאן. אמנם עסקה זו התבססה על ייפוי כוח, אך מעולם לא הוגש הסכם מכר. העסקה השנייה, שבוצעה בשנת 1970, הייתה מכירה של נג'יב לתובעים. מכירה זו התבססה על הסכם מכר וייפוי כוח, אך מעולם לא נרשמה. העסקה השלישית, משנת 1989, הייתה מכירה של האחים כרמאן למוסטפא בן מרעי עמריה, שרישומה בוצע בשנת 1996. עסקה זו נתמכה בהסכם מכר ובשני ייפויי כוח. בית המשפט בחן את תוקפה של כל אחת משלוש העסקאות ומצא כי כולן תקפות לכאורה. לאחר מכן היא שקלה את השאלה איזו עסקה קיבלה עדיפות. נפסק כי הן העסקאות משנת 1962 והן העסקה משנת 1970 קדמו לעסקה משנת 1989, ומשלא נרשמו, העסקה הראשונה בזמן – המכירה משנת 1962 – עדיפה. לפיכך, המכירה משנת 1989 למוסטפא בן מרעי עמריה (נאשם 4) הייתה תקפה, שכן לאחים כרמאן (נאשמים 2 ו-3) הייתה זכות למכור לו את הקרקע. תביעתם של התובעים נדחתה, והם חויבו לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין.