עפ"ת 41953-10-04

תקציר

מדובר בפסק דין בערעור על גזר דין שהטיל בית המשפט לתעבורה בירושלים. המערער הורשע במספר אישומים הקשורים לנהיגה רשלנית שגרמה למותו של אדם אחר. בית המשפט לתעבורה גזר על המערער 30 חודשי מאסר, פסל אותו מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 20 שנה וגזר עליו שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים אם ינהג בזמן פסילה. המערער טען כי בית המשפט לא התחשב באחריותו של הנהג האחר שהיה מעורב בתאונה, כי לא התחשב בנסיבותיו האישיות וכי נסיבות התאונה אינן מצדיקות עונש כה חמור וחריג. רוב השופטים הסכימו כי נפלו תקלות תורמות מצד הנהג השני, וכי יש להפחית את העונש בהתאם. כן התחשבו גילו הצעיר של המערער, נסיבותיו האישיות הקשות ותקופת הפסילה הארוכה במיוחד. לפיכך החליט הרוב להפחית את תקופת המאסר ל-24 חודשים, תוך השארת יתר חלקי המאסר על כנם. השופט סגל חלק על כך, וסבר כי גזר הדין המקורי צריך לעמוד על כנו שכן לא הוכחה אשמתו התורמת של הנהג השני, ונסיבותיו האישיות של המערער כבר נשקלו על ידי בית המשפט לתעבורה.