עת"מ 41439-10-11

תקציר

בני הזוג זלצמן ביקשו לבנות על חלקת אדמה בנווה צדק, תל אביב. בקשתם להיתר בנייה נדחתה על ידי ועדת התכנון המקומית, ודחייה זו אושרה על ידי ועדת ערר. לאחר מכן עתרו בני הזוג זלצמן לבית המשפט, שהוציא החלטת ביניים המורה לוועדת הערר לשקול מחדש את עמדתה. בעקבות זאת החליטה ועדת הערר לאשר את היתר הבנייה, אם כי ללא הקלות. משלא היו מרוצים, הגישו בני הזוג זלצמן עתירה נוספת, שנדחתה על ידי בית המשפט לגופה. הם ערערו על פסק דין זה לבית המשפט העליון, שגם הוא דחה את ערעורם. החלטת בית המשפט העליון התבססה על שיקול דעתה של ועדת הערר ושיקוליה התכנוניים, וסירבה להחליף את שיקול דעתה שלה בשיקול דעתה של הוועדה. החלטת בית המשפט העליון לא מנעה מבני הזוג זלצמן להמשיך ולקדם את מטרתם להשיג היתר בנייה. הם פנו לוועדה המקומית פעמיים נוספות, אך ללא הצלחה. ועדת הערר, לאחר ששקלה את בקשתם השלישית של בני הזוג זלצמן, דחתה שוב את בקשתם, בנימוק של שני נימוקים. ראשית, היא הסתמכה על קביעה שיפוטית קודמת לפיה לא ניתן להוציא היתר בנייה לפי התכנית הרלוונטית ללא אישור תכנית אדריכלית. שנית, הופקדה תכנית חדשה, מה שאומר שהוועדה הייתה כפופה כעת להוראות שונות שמנעו את אישור בקשתם של בני הזוג זלצמן. בני הזוג זלצמן טענו כי החלטת ועדת הערר סותרת החלטות שיפוטיות חלוטות קודמות. עוד טענו כי בקשתם קדמה לתוכנית החדשה, ולכן נימוקי הוועדה אינם רלוונטיים. עם זאת, בית המשפט חלק על פרשנותם של בני הזוג זלצמן להחלטות הקודמות וקבע כי החלטת ועדת הערר הייתה חוקית. בית המשפט סירב להתערב בשיקול דעתה של ועדת הערר והדגיש כי לא יחליף את שיקול הדעת של רשויות התכנון בשיקול דעת משלו. מאחר שבקשתם של בני הזוג זלצמן טרם התקבלה, חל עליהם השינוי האחרון בנסיבות התכנוניות. לפיכך נדחתה העתירה, וחויבו בני הזוג זלצמן לשאת בהוצאות עורכי הדין של המשיבים, בסך 40,000 ₪.