ע"א 132/21

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעת נזיקין אזרחית בעקבות הליכים פליליים שהתנהלו נגד משיבים שהועמדו לדין בגין ביצוע מעשים נתעבים בנערה צעירה עם מוגבלות. המטרה העיקרית של הערעור הייתה לתבוע פיצוי מוגדל לקורבן, המשקף זלזול חברתי בניצול כזה. חרף הערעור, החליט בית המשפט שלא להתערב בסכום הפיצוי הקודם, וחזר ואישר כי המשיבים כבר נושאים באחריות פלילית, בהתחשב בגילם הצעיר בעת ביצוע העבירה. ערכאת הערעור הדגישה כי תכליתם העיקרית של דיני הנזיקין היא להשיב את המצב לקדמותו, תוך התמקדות בפיצוי על נזקים ממשיים ולא בהענשת המבצע. בית המשפט ציין את הערכת המומחה ל-10% נכות נפשית אצל הנפגע, המיוחסת למעשים, ואישר את סכום הפיצוי, שכבר חרג מהסף המקובל לתביעות מסוג זה וכלל מידה של הכרה עונשית. בית המשפט הכיר בעוגמת הנפש שנגרמה, וקבע כי פיצוי כספי לעולם לא יוכל להשיב את מצבו של הנפגע במלואו. עם זאת, בהתחשב בנכות הנפשית הראשונית של המערער בשיעור של 50%, ובפיצויים הלא ממוניים שנפסקו, בית המשפט לא מצא עילה להתערבות נוספת. הערעור נתקל בקשיים לוגיסטיים ובסופו של דבר נדחה ללא הוצאות נוספות, תוך הבחנה ברורה בין פיצויים נזיקיים לפיצויים עונשיים תוך הכרה באופיין המחריד של העבירות שבוצעו.