רע"א 8775/15

תקציר

במקרה הנדון, בית המשפט החליט שלא להיעתר לבקשת רשות הערעור, תוך שהוא מדגיש כי רשות כזו ניתנת רק לעתים רחוקות בערעורים בערכאה שלישית, אלא אם קיים אינטרס משפטי או ציבורי משמעותי החורג מהאינטרסים הפרטיים המעורבים. מקרה זה אינו עומד בקריטריונים אלה. בית המשפט הבהיר כי סירובו להיעתר לבקשה אין פירושו בהכרח שהוא מסכים עם מסקנות הערכאות הנמוכות יותר; במקום זאת, היא מצביעה על כך שלא הייתה סיבה משכנעת לבחון מחדש את התיק בערעור גבוה יותר. מדובר בהסכם בין המבקש לבין המשיב, שעורר חששות מסוימים לגבי הרציונל הכלכלי שלו, אך אי הנוחות לא הגיעה לרמה המצדיקה התערבות שיפוטית בהחלטות קודמות של בית המשפט. יתר על כן, חלק ניכר מטענותיו של המבקש כוון לממצאים העובדתיים שכבר נקבעו על ידי הערכאות הנמוכות יותר, ובדרך כלל אין זה נוהג שערכאת ערעור תבטל ממצאים אלה, במיוחד בשלב זה של הליך הערעור. יש לציין כי היעדרו של הסכם שכר טרחה כתוב זכה לביקורת כ"חטא הקדמון", וטען כי חוזה ברור בכתב בעניין שכר טרחה עשוי היה למנוע את המחלוקת. עם זאת, נשמר תוקפו של חוזה בין הצדדים, בהתבסס על ראיות כגון תצהירים חתומים והצהרות שנאמרו בדיונים קודמים, למרות טענותיו הבלתי מוכחות של המבקש כי הוטעה. בית המשפט התייחס גם, אך דחה, את טענת העושק החוזי, וציין כי המבקשת לא עמדה באמות המידה המחמירות הנדרשות לביסוס טענה כזו. הודגש כי כל טענה לשכר טרחה מופרז יכולה להיות מובאת לעיון לשכת עורכי הדין. לבסוף, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי כי פסק הדין לא יהיה חסוי, וקבע כי במחלוקת בעניין שכר טרחת עורך דין לא הוצגו טעמים משכנעים לשמירה על סודיות. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, ובכך הסתיים הדיון של בית המשפט בעניין זה.