ת"ק 41561-09-20

תקציר

פסק הדין דן בחובות העוסקים במתן מדבקות אחריות לפי סעיף 18א(א1) לחוק הגנת הצרכן ותקנה 4 לתקנות הגנת הצרכן (מדבקת אחריות). החוק קובע כי עוסקים המוכרים טובין לצרכנים ומספקים להם תעודת אחריות חייבים להדביק מדבקה על הטובין, המציינת את תום תקופת האחריות. זאת כדי להבטיח שהצרכנים יוכלו לממש את זכויותיהם גם אם יאבדו את תעודת האחריות. בית המשפט בחן מקרה בו התובע קיבל תעודת אחריות ומדבקת אחריות שהודבקה על אריזת המוצר. התובעת טענה כי העוסק לא ציית לחוק שכן המדבקה לא הוצמדה למוצר עצמו. עם זאת, בית המשפט מצא כי הצמדת המדבקה למוצר לא התאפשרה בשל אופיו וגודלו. נפסק כי תכלית החוק התגשמה שכן המדבקה הוצמדה לאריזת המוצר, שהיא הדבר הקרוב ביותר למוצר עצמו. בנוסף, דן בית המשפט באחריותו של העוסק למסור או להדביק מדבקות לצרכנים, ונקבע כי החובה מוטלת על העוסק המוכר את הטובין ישירות לצרכן. במקרה זה, הנתבע, המוכר בפועל, היה אחראי על מתן המדבקה. בית המשפט דן גם בסוגיית הפיצוי בגין נזק לא ממוני. צוין כי טענת התובעת לא הייתה טריוויאלית, אך המאמץ שהושקע בבירור תקופת האחריות לטובין שלא היו תקינים נחשב ל"זוטות". לפיכך, בית המשפט לא פסק פיצוי כספי. עם זאת, מאחר שהנתבעת לא מילאה את הסעיף בתום תקופת האחריות על המדבקה, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 600 ₪ והוצאות משפט בסך 300 ₪. ככלל, פסק הדין מדגיש את חשיבותן של זכויות הצרכן ויישום נכון של מדבקות אחריות כמתחייב מחוק הגנת הצרכן ותקנותיו.