ת"פ 14103-02-20

תקציר

השופט, בן ציון קבלר, פתח בביקורת על התנהלות שירות המבחן בתיק, שאותה הגדיר כבלתי מתקבלת על הדעת. קבלר פירט כיצד שירות המבחן הגיש תסקיר שהמליץ על טיפול על פני הרשעה, אך לאחר מכן הפך את המלצתו ללא נימוק, מה שגרם לדחיית הדיון. יתר על כן, התברר כי הדו"ח הראשון הוגש מבלי שהנושא נבדק עד תום, וטעות זו התגלתה רק לצד אחד, ולא לבית המשפט או להגנה. בהתייחסו לגופו של עניין, ציין קבלר את הודאתו, תובנתו וחרטתו של הנאשם, כמו גם את התהליך הטיפולי הממושך, שהחל עוד לפני ההודאה בבית המשפט. השופט ציין כי העובדות המרכזיות נותרו ללא שינוי. התסקיר הראשון של שירות המבחן, שהמליץ על אי הרשעה וטיפול, תיאר את הבנתו של הנאשם את השלכות מעשיו ואת חומרת הנזק שנגרם, אך בתסקיר הסופי נטען אחרת, ונקבע כי הנאשם מתקשה לראות את המחיר ששילמה הקורבן. קבלר הדגיש פערים בין הדיווחים על השתלבותו של הנאשם בקבוצת הטיפול והיעדר כל הסבר לשינוי בהמלצות. למרות חוסר עקביות זה, וחומרת עבירת המין, החליט קבלר שלא להרשיע את הנאשם. החלטה זו התבססה על הודאתו של הנאשם, מסעו הטיפולי, עברו הנקי והעובדה שמדובר באירוע חד פעמי. במקום זאת, יוטל על הנאשם מאסר על תנאי, בפיקוח קצין מבחן לנוער, ויידרש לבצע 120 שעות התנדבות. קבלר הדגיש כי שיטת פיקוח זו שימשה אזהרה – אם הנאשם לא יעמוד בדרישות, הוא יסתכן במשפט חוזר. לבסוף, הדגישה השופטת את המיקוד השיקומי של בית המשפט לנוער, במיוחד לאור סיכויי השיקום של הנאשם, והעובדה שזו העבירה הראשונה שלו.