בש"פ 2043/94

תקציר

המבקש הורשע בעבירות מין שבוצעו בקרוב משפחתו הקטין, לרבות מעשים מגונים, מגע מיני, תקיפה מינית וניסיון אונס. בית המשפט נידון לשמונה שנות מאסר, והורה על שש שנות מאסר בפועל והיתר על תנאי. המבקש ערער על ההרשעה וביקש עיכוב ביצוע גזר הדין. בעוד הכלל הוא כי נאשמים מורשעים צריכים להתחיל לרצות את עונשם באופן מיידי, ישנם יוצאים מן הכלל. המבקש טען כי ההרשעה התבססה על עדותו של עד יחיד, מה שיצר סיכוי להצלחת הערעור והוביל למאסר בלתי מוצדק. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, והגיע למסקנה כי השופט שקל היטב את הסתירות בעדות ונקט זהירות בהרשעת המבקש. בנוסף, היעדר עבר פלילי של המבקש ומעמדו כקצין משטרה לשעבר לא נחשבו כסיבות מספיקות לעיכוב ביצוע גזר הדין. בסופו של דבר נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע, והמבקש חויב להתחיל לרצות את עונשו ביום 15.6.94. בית המשפט הכיר בזכותו של המבקש לערער וקבע את הדיון בערעור למועד מתאים.