ב"ל 53716-08-20

תקציר

הוריו של המערער ביקשו לערער על שתי החלטות הנוגעות לקצבת הנכות של בנם. הראשונה הייתה החלטת ועדה רפואית מ-2017 שבנם זקוק לסיוע חלקי, והשנייה הייתה החלטת ועדת ערר מ-2019 שבנם זכאי לגמלת ילד נכה מספטמבר 2019 ואילך. ההורים טענו כי הוועדה הרפואית שגתה בהערכתה את תלותו של בנם באחרים וכי היה על ועדת הערר לקבוע מועד מוקדם יותר לתחילת קבלת ההטבות. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההחלטה משנת 2017 היא החלטה סופית וסופית של ועדה מדרג ראשון שלא ניתן לערער עליה בשלב זה. זאת ועוד, הסכים בית המשפט עם המשיב כי ועדת הערר הפעילה את שיקול דעתה כראוי ופעלה במסגרת סמכותה בקביעת מועד הזכאות להטבה. באשר לשיהוי בהגשת הערעור על ההחלטה משנת 2019, בית המשפט הכיר בכך שההורים לא הוכיחו טעם מיוחד להארכת המועד, אך בכל זאת בחר לדון בערעור לגופו. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את הערעור על ההחלטה משנת 2019, לא מצא טעות משפטית, וקבע כי כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו. פסק הדין ניתן שלא בפניו, כאשר לצדדים ניתנה האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר בתוך 30 יום.