ע"א 55962-02-22

תקציר

הערעור מתייחס לשלוש תביעות שהגישו לקוחות שהזמינו רכבי יוקרה משומשים מיובאים מחברת פרימיום ובעלי מניותיה, אילן ורונן. הלקוחות תבעו את פרימיום, אילן ורונן בגין הונאה וגניבה לאחר שהמכס הישראלי דרש מהלקוחות תשלומים נוספים, בטענה ששווי כלי הרכב המיובאים אינו תואם את הערך המוצהר. בית משפט קמא פסק לטובת הלקוחות והטיל על פרימיום את האחריות להפרש בתשלומי המכס. עוד נקבע כי אילן ורונן נושאים באחריות אישית, שכן מעשיהם מהווים ניצול לרעה של אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא. היא הדגישה כי הלקוחות התקשרו בהסכמים עם מחירים קבועים לכלי הרכב, כולל כל המסים, וכי אילן ורונן, כבעלי מניות ומנהלים של פרימיום, היו אחראים להבטחת המערך הלוגיסטי של העסקאות. בית המשפט מצא כי פעולות החברה עלו כדי הונאה כלפי רשויות המכס וכפועל יוצא מכך כלפי הלקוחות, שכן הערכים המוצהרים של כלי הרכב לא תאמו את ערכם בפועל. בית המשפט אמנם לא אימץ את נימוקיו של בית משפט קמא להטלת אחריות אישית על אילן ורונן, אך הגיע למסקנה כי הראיות תומכות באישום אישי נגדם. זאת משום שרק לאילן ורונן היה אינטרס לזייף את החשבוניות כדי להפחית את תשלומי המכס ולהגדיל את רווחיהם, והם אלה שנפגשו עם הלקוחות וניהלו את העסקאות. כמו כן, נמצא כי הלקוחות אינם מכירים את רכיב המכס בסכום הכולל ששולם, והערכים המוצהרים הנמוכים יותר אפשרו לביצוע העסקאות במחירים המוסכמים. משכך, נדחה הערעור בעניינם של המשיבים 2 עד 3, והמערערים חויבו בהוצאותיהם. גם הערעור נגד המשיב 1 נדחה, כמבוקש.