ת"פ 36139-03-10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין שניתן על ידי בית משפט בישראל, ככל הנראה בית המשפט המחוזי, על נאשם שהורשע במספר עבירות נהיגה חמורות. אלה כוללים הריגה, גרימת חבלה של ממש, נהיגה בשכרות ונהיגה תחת השפעת סמים, וכן עבירות תנועה נוספות. פסק הדין דן במגמות בענישה בגין עבירות מסוג זה, תוך שימת דגש על החמרת הענישה כדי להרתיע נהגים מלגרום לקטל בכבישים. המדיניות נועדה לשנות את התנהגות הנהיגה ולהדגיש את ההשלכות האפשריות של הפרת חוקי התנועה. בעוד בית המשפט מכיר בהישגיו היומיומיים של הנאשם ובהתנהגותו האמיצה הוא חורג מעונש עבודות שירות בלבד בשל חומרת העבירות. נסיבותיו של הנאשם, לרבות תסמונתו, והשפעת המאסר עליו, מוכרות כחריגות. עם זאת, הצורך בהרתעה, אחידות בענישה וקדושת החיים מחייבים הטלת עונש מאסר בפועל, אם כי תוך הפחתה ניכרת מהעונש הרגיל. השופט גזר על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, לצד 12 חודשי מאסר על תנאי, 15 שנות פסילה מנהיגה ופיצוי בסך 50 אלף שקל למשפחת המנוח. תקופת המאסר נועדה להתחשב בנסיבותיו הייחודיות של הנאשם, והוא רשאי לעבור תהליך מיון לפני מאסרו.