בג"צ 8405/13

תקציר

בעתירה נטען כי המשיבים הפרו את תקנות החינוך הממלכתי בכך שהקטינו את התקצוב למוסדות חינוך לא רשמיים. המשיבים טענו כי הקיצוץ במימון היה הכרחי וכי פניית העותרים לרשות והעתירה שהוגשה בעקבותיה נדחו. בית המשפט הכיר בקיומו של שיהוי סובייקטיבי מצד העותרים, אך בחר לבחון את העתירה לגופה בשל היבטים אחרים של המקרה. בית המשפט קבע כי מערכת החינוך הציבורית שונה באופן משמעותי מהמערכת הפרטית, והורים הבוחרים באפשרות זו אינם יכולים לצפות למימון מלא של המדינה. עם זאת, בית המשפט מצא כי לעותרים הייתה ציפייה לגיטימית להמשך תקצוב שעות התמריץ והטיפוח, והיה על המשיבים לאפשר להם להציג את טענותיהם בטרם יחליטו על צמצום. בית המשפט פירש גם את התקנות הרלוונטיות ומצא אותן כדו-משמעיות, והטה מעט את הכף לטובת העותרים. נקבע כי החלטת המשיבים פוגעת בזכויות העותרים לחינוך, להשפעת ההורים ולשוויון, אך זכויות אלה אינן מוחלטות ויש לאזן אותן עם פוטנציאל הפגיעה במערכת החינוך הממלכתית. בית המשפט מתח ביקורת על הימנעותם של המשיבים ממתן הודעה נאותה על הקיצוץ, דבר שיכול היה לאפשר לעותרים זמן להיערך. למרות השיהוי של העותרים והתמונה המעורבת בנוגע לתקנות, הורה בית המשפט על סעד מכריע: 70% מהכספים שקוצצו לשנת הלימודים 2014 יוחזרו לעותרים. כן חויבו המשיבים לשאת בהוצאותיהם. המשנה לנשיאה נאור והשופט שהם הסכימו עם חוות דעתו המקיפה של השופט רובינשטיין.