עע"מ 4818/17

תקציר

בפסק הדין בעניין החלטת העירייה לבטל מכרז וליזום מכרז חדש, דן בית המשפט בשאלה האם פעולה זו ראויה. בפסק הדין נקבע כי על פי תקנות העירייה, מכרזים צריכים להתנהל בדרך כלל, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת לביטול, כגון הבטחת חיסכון תקציבי או הצדקות משמעותיות אחרות. החלטת העירייה לבטל את המכרז בשל עלותן הגבוהה של ההצעות וליזום מכרז חדש נבחנה אל מול אמות מידה אלה. למרות שבית המשפט הכיר בכך ששיקולים כספיים הם אכן שיקולים לגיטימיים, הוא מתח ביקורת על העירייה על כך שלא עמדה בנהלים תקינים, לרבות אי כינוס ועדות נדרשות או הודעה למשתתפים לפני ביטול. הפרות פרוצדורליות אלה ערערו את הלגיטימיות של הביטול. בנוסף, המכרז החדש לא היה שונה מהותית מהמכרז שבוטל, מה שהוביל את בית המשפט לקבוע כי פעולות העירייה אינן סבירות ומצדיקות התערבות. ההחלטה הדגישה את חשיבות השקיפות והיושרה הפרוצדורלית בהליכי מכרז לשם הגנה על אינטרסים ציבוריים והבטחת הוגנות. בסופו של דבר, בית המשפט הורה על ביטול המכרז השני תוך מתן סעד ששקל התחייבויות חוזיות מתמשכות. בית המשפט הדגיש כי שימור המכרז המקורי באמצעות ביקורת שיפוטית הוא בר קיימא, שכן על ההחלטה המנהלית השגויה הוגש ערעור בתוך פרק זמן מתאים, המאפשר את המשך תנאי החוזה המקוריים. פסק הדין נחתם בהוראה לעירייה להתקשר בחוזה עם המערערת אלא אם הקבלן החלופי כבר החל בעבודה מהותית, שאז תחל ההתקשרות לאחר שנת ההתקשרות הראשונה. החלטת בית המשפט הדגישה את האיזון בין האינטרס הציבורי לבין הדבקות בעקרונות המשפט המנהלי, והבטיחה הליך מכרזי עירוני הוגן וצודק.