ע"א 2725/91

תקציר

במקרה דנן, דעת הרוב הגיעה למסקנה כי יש לדחות את הערעור, שכן המשיב, עורך דין במקצועו, לא חב חובת זהירות כלפי המערערים, למרות שהמערערים לא היו מיוצגים על ידי עורך דינם במהלך העסקה. המערערים היו חלק מעמותה שדאגה לייעוץ משפטי, והם היו מודעים לכך שהמשיב מייצג את החברות המוכרות ולא אותן ישירות. חרף דעת מיעוט שטענה כי קיים קשר סיבתי בשל הימנעותו של המשיב מהבטחת בטוחות ויידוע המערערים על יחסיו עם החברות, הגיע דעת הרוב למסקנה כי לא התרחשה הפרת חובה. התקדימים שצוטטו הדגישו את הקושי לרמוז על חובת זהירות של עורך דין כלפי צד שלישי, אלא אם כן הסתמכות ספציפית הייתה צפויה וסבירה. יתר על כן, ניתן היה לקבל ייעוץ משפטי באמצעות אגודת המערערים, דבר המצביע על כך שלמערערים לא חסרה הדרכה משפטית. פסק הדין שקל נקודות מבט בינלאומיות רבות על אחריות עורך דין, אך בסופו של דבר קבע כי חובותיו המקצועיות של המשיב אינן חלות על המערערים בנסיבות הנתונות. לפיכך, הערעור נדחה, ולא נפסקו הוצאות.