ת"א 1079/02

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעת הפקעת מקרקעין שהגישו התובעים, בדרישה לפיצוי בגין תפיסת רכושם הממוקם לאורך כביש 79. ההפקעה בוצעה על ידי הנאשם לצורך סלילת הכביש. במגרש המדובר, ששטחו 7,085 מ"ר, הופקעו 4,291 מ"ר המהווים השתלטות של 60%. יתרת השטח שהוחזקה בידי התובעים הייתה 2,794 מ"ר. המחלוקת העיקרית נגעה לשלושה נושאים: הערכת שווי הקרקע למ"ר נכון למועד הקובע, הערכת הפיצוי בגין כל פגיעה בשטח הנותר, וזכותו של הנתבע להפקיע 25% מהקרקע מבלי לשלם פיצויים. בית המשפט מינה מומחה שיקבע את הפיצוי בפועל המגיע לתובעים. חוות הדעת של המומחה, שהתקבלה, העריכה את שוויו של מ"ר קרקע ב-25 דולר וקבעה את הפיצוי בגין הקרקע המופקעת. בנוסף, העריך המומחה את הנזק לשטח המגרש הנותר ב-10 דולר למ"ר, וכתוצאה מכך נפצה סך של 28,000 דולר עבור חלק זה. כמו כן, בחן בית המשפט האם יש לקבל לתובעים פיצוי מלא בגין השטח המופקע או שמא יש מקום לנכות 25%. התובעים טענו כי מאחר שההפקעה פגעה משמעותית בחלקה שנותרה ולא אפשרה את ניצולה, יש לראות בה הפקעה מלאה, ולקבל פיצוי בהתאם. מנגד, טען הנתבע כי יתרת החלקה עדיין שמישה וכי אין להחיל את פסק הדין הקודם בעניין הולצמן. בית המשפט פסק לטובת התובעים, בקובעו כי ההפקעה, יחד עם הפגיעה ביתרת הקרקע, עולה כדי הפסד כלכלי של 80% ולכן ניכוי של 25% יגרום נזק בלתי מידתי. כך, היו זכאים התובעים לפיצוי מלא בגין השטח המופקע. לבסוף, קבע בית המשפט את הפיצויים וההוצאות המגיעים לתובעים, לרבות ריבית והצמדה. הנתבע חויב לשלם לתובעים 107,275 דולר עבור הקרקע המופקעת, 28,000 דולר בגין הנזק לחלקה הנותרת, ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 10% מסכום הפיצוי, בצירוף מע"מ והוצאות משפט.