ת"א 29586-10-16

תקציר

פסק הדין מקבל את ייצוג התובעים בסכסוך ופוסק לטובתם. פרשנותו של הסכם ההלוואה צריכה להיות תכליתית ומבוססת על עקרון תום הלב, במיוחד בהינתן שלנתבע הייתה עדיפות בעיצוב תנאיו. מאחר שההסכם לא ציין במפורש את שיעור הריבית לאחר תקופת ההארכה, הריבית בתקופה זו - תוספת של 1.25% לחודש בנוסף לריבית השנתית הבסיסית של 15% - תמשיך לחול עד למועד פסק הדין. זאת, למרות שהצדדים לא צפו את משך החוב והנתבע הפר את ההסכם בכך שלא פרע את ההלוואה בתוך התקופות המוסכמות. התובעים טענו נקודה זו במפורש, בניגוד למקרה קודם שפסק לטובת הלווה בעניין זה. בית המשפט מקבל גם את טענת הנתבעת בעניין מע"מ, בקובעו כי סכום הריבית אינו כולל רכיב זה. לפיכך, הריבית על ההלוואה תחושב בשיעור חודשי של 2.5% החל מיום 1.10.2016 ועד למועד פסק הדין. הפסקת ריבית הפיגורים החוזית לאחר מועד פסק הדין ראויה בהתחשב בנסיבות. הנתבע יכסה את הוצאות התובעים, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה אם לא ישולמו תוך 60 יום.