ת"א 707/90

תקציר

התובע, שסבל מפגיעה קשה בברכו בשנת 1989, קיבל פסק דין לטובתם. בית המשפט קבע נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 45%, שאינה משקפת את הנכות התפקודית. הנכות התפקודית הוערכה כנמוכה יותר, 30%-35%. הפסד כושר ההשתכרות של התובע נקבע כשליש משכרו החודשי בסך 1,500 ₪. בגין העבר יפוצה התובע בגין אובדן כושר עבודה מלא בגין כארבע שנים; לאחר מכן, הפיצוי יתבסס על ההפסד שנקבע לעתיד. בהתחשב בגילו של התובע, בהשתכרות העבר שלו ובאופי פגיעתו, פסק לו בית המשפט 376,000 ₪. סכום זה כולל הפסדי שכר בעבר ובעתיד, הוצאות נסיעה, סיוע מצדדים שלישיים, הוצאות רפואיות ונזקים לא ממוניים. בוצעו ניכויים בגין תשלומים תכופים בסך 95,000 ₪ כולל ריבית. עוד קבע בית המשפט כי אין צורך לנכות מהמוסד לביטחון לאומי הטבות פוטנציאליות כלשהן, שכן לא סביר שהתובע יקבל אותן. לפיכך, הסכום הסופי שהנתבע חויב לשלם לתובע היה 281,000 ₪, בצירוף 13% שכר טרחת עורך דין, מע"מ, אגרת בית משפט והוצאות אחרות בסך 5,000 ₪.