ע"א 2612/08

תקציר

עניינו של המקרה נסוב סביב תאונת דרכים שאירעה בחודש יולי 2001, בה נפגע המערער, שהיה בעל רישיון נהיגה שפג תוקפו. השאלה המרכזית היא האם היעדר רישיון נהיגה תקף של המערערת בעת התאונה פוסל אותה מלקבל פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. תוקף הרישיון פג כשנה ושבעה חודשים לפני התאונה, עקב אי השתתפותו של המערער בקורס רענון לנהגים חדשים, שנדרש לצורך חידושו. המערערת טענה כי לא הייתה מודעת לדרישה ולפקיעת רישיונה. המשיבה, חברת הביטוח, טענה כי זכאותה של המערערת לפיצוי נשללה מתנאי הפוליסה ומסעיף 7(3) לחוק הפיצויים, הקובע כי נפגעים שנהגו ללא רישיון אינם זכאים לפיצוי, למעט במקרה של רישיון שפג תוקפו עקב אי תשלום אגרה. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת המשיב, והביאה את המערער להגיש ערעור. שופטי הערעור, לאחר ששקלו את הנסיבות, הסכימו עם פסק הדין הקודם, וקבעו כי אי ידיעתה של המערערת את החוק אינה מצדיקה את התנהגותה. כמו כן, בפוליסת הביטוח צוין במפורש כי על הנהג להיות בעל רישיון תקף או בעל רישיון בשנה האחרונה על מנת להיות זכאי לכיסוי. השופטים הדגישו כי תכליתו החברתית של חוק הפיצויים אינה מוחלטת ואין ליישמה במקרים בהם קיים פסול מוסרי בהתנהגותו של הנהג. לפיכך, הערעור נדחה, למרות שהמערערת נדרשה לשלם רק מחצית מהוצאות המשפט של המשיב, בסך 5,000 ₪, בשל נסיבותיו המצערות של המקרה.