ת"א 713-04-18

תקציר

התובע, בעל מניות בחברה פרטית, תבע להתמנות כדירקטור בחברה וביקש סעד חשבונאי לקבלת מסמכים מסוימים מהחברה. הנתבעים טענו כי התובע אינו בעל מניות ולכן אין לו זכות להתמנות כדירקטור או לקבל מסמכים כלשהם. עוד טענו כי הסכם בעלי המניות, שלכאורה הכשיר את התובע להתמנות כדירקטור, מעולם לא נכנס לתוקף. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים בעניין הראשון, וקבע כי מעמדו של התובע כבעל מניות לא בוטל, ולכן הוא זכאי למניות שהיו ברשותו. עם זאת, נקבע גם כי הסכם בעלי המניות אכן לא נכנס לתוקף בשל תנאי השעיה בהסכם האופציה שלא התקיים. כתוצאה מכך, לא הייתה לתובעת זכות להתמנות כדירקטורית על בסיס הסכם זה. זאת ועוד, נדחתה גם בקשתו של התובע להתמנות כדירקטור אך ורק על בסיס מעמדו כבעל מניות, שכן הוראה כזו לא הייתה קיימת בתקנון החברה, וחוק החברות לא הקנה לו זכות זו. באשר לבקשת התובע לסעד חשבונאי, קיבל בית המשפט באופן חלקי את בקשתו. התובע היה זכאי לקבל דוחות כספיים ולעיין במסמכים מסוימים מהחברה, לרבות רישומים חשבונאיים, עסקאות עם בעלי עניין ומסמכי הלוואה ואשראי – כולם משבע השנים שקדמו להגשת התביעה. זאת, למרות טענות הנתבעים בדבר התיישנות, שיהוי, חוסר תום לב והיעדר יחסים מיוחדים, שכן בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה. התובע היה בעל מניות מיעוט בחברה פרטית בעלת מספר מצומצם של בעלי מניות, ובקשותיו לא נעשו למטרות פסולות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והחברה הונחה לעמוד בסעד החשבונאי בתוך פרק זמן מוגדר.