בש"פ 2528/11

תקציר

זהו ערעורה של מדינת ישראל על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לשחרר את המשיבים, העומדים לדין בגין מספר עבירות, לרבות ניסיון שידול להתאבדות ואיומים, לצורת מעצר חלופית. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות די ראיות לכאורה לביסוס העבירות, אך הורה על שחרורם של המשיבים – בני זוג – למעצר בית בביתם בפקיעין, בתנאים מסוימים. התנאים כללו הסמכה של שני שייח'ים מכובדים בני העדה הדרוזית, העדה הדתית של המשיבים, להבטיח את שלומם של המתלוננת, בתם ומילוי תנאי השחרור. כן הורה בית המשפט לחתום על מספר התחייבויות כספיות בין המשיבים לבין הממונה עליהם, אחיו של המשיב. המדינה טענה כי השחרור לא הבטיח כראוי את ביטחונה של המתלוננת, שעדיין נשקפת סכנה ממשית לחייה. המדינה ביקשה מבית המשפט לבחון מידע חסוי המצביע על הצורך בהמשך מעצרם של המשיבים. המשיבים ביקשו לדחות את הערעור, תוך שימת דגש על מעורבותם החיובית של ראשי העדה הדרוזית בהבטחת ביטחונה של בתם ואורח החיים הנורמטיבי שניהלו. בית המשפט הסכים עם המדינה כי השחרור החלופי לא הפחית במידה מספקת את המסוכנות שנשקפה מהמשיבים למתלונן. כמו כן היה חשש כי המשיבים יהיו מקורבים לעדים פוטנציאליים וישבשו את הצדק. עם זאת, בית המשפט העריך את מאמציהם של מנהיגי העדה הדרוזית להתנגד לתופעה של פגיעה בנשים על בסיס "כבוד המשפחה". בסופו של דבר קבע בית המשפט כי האב המשיב יישאר במעצר עד תום המשפט, ואילו האם תוכל להשתחרר, בתנאים מסוימים, למקום חלופי מחוץ לפקיעין, בפיקוח מתאים, ולא לביתה. פסק הדין אף חייב את שירות המבחן לבחון את האפשרות לחלופה כזו ולהציגה בפני בית המשפט המחוזי לצורך שיבחן מחדש את מעצרה של האם המשיבה.