ת"א 41224-02-22

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה לסעד זמני בנוגע לעבודות בנייה בשטח בניין. המבקשים, שייצגו את דיירי הבניין, ביקשו למנוע מהמשיב, בעל הבניין, לבצע את עבודות הבנייה האמורות בטענה שיש בכך כדי לפגוע לכאורה בזכויות הקנייניות של הדיירים. עם זאת, השופט מצא כי המבקשים לא פעלו בתום לב בכך שהשמיטו החלטה משפטית רלוונטית קודמת בבקשתם, דבר שיכול היה להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט. זאת ועוד, השופט קבע כי בפני המבקשים עמדו אתגרים משמעותיים לגופה של עילת תביעתם. בשטר החכירה ובתנאיו המיוחדים, שהיו חלק בלתי נפרד מההסכם, נקבע בבירור כי כל השטחים שמחוץ ליחידות הדיור הבודדות שייכים באופן בלעדי לבעלים. בעוד שהמבקשים טענו כי תנאים אלה בוטלו, השופט לא מצא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. השופטת התייחסה גם למקרים דומים שהגיעו למסקנות דומות והדגישה כי המבקשים לא הביאו כל ראיה חותכת לעסקה שיש בה כדי לשנות באופן משמעותי את הזכויות והחובות שהותוו בשטר החכירה המקורי. בנוסף, השופטת לא השתכנעה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן סעד זמני, במיוחד נוכח היעדר ראיות קונקרטיות לפגיעה בפעילות חברת הניהול וכל אישור על ייצוג המבקשים את הדיירים האחרים. משכך, נדחתה הבקשה לסעד ביניים, והמבקשים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, בשים לב למשאבים שהוקדשו לבירור הבקשה וחובת תום הלב.