ע"פ 255/68

תקציר

המשיב הורשע בפציעה שלא כדין של ח"כ מאיר וילנר בכוונה לגרום חבלה חמורה ונגזרו עליו במקור 18 חודשי מאסר. היועץ המשפטי לממשלה ערער על גזר הדין בנימוק שהוא מקל יתר על המידה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור והחמיר את העונש לארבע שנות מאסר, מתוכן שתיים על תנאי. עובדות המקרה היו שהמשיב דקר את וילנר בגבו בסכין, מעשה שלטענת המשיב נועד לזעזע את דעת הקהל ולהסיר את חסינותו של וילנר מהכנסת. בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיב בחבלה שלא כדין אך זיכה אותו מאשמת ניסיון רצח. בהחמרת העונש הדגיש בית המשפט העליון את חשיבותה של הזכות לחופש הביטוי ואת תפקידה בדמוקרטיה, במיוחד עבור חברי הכנסת. בית המשפט הדגיש את האופי המסוכן של מעשהו של המשיב, שיכול היה להביא לתוצאות קטלניות, ואת הפרת חסינותו של וילנר כחבר כנסת. הגורמים המחמירים – העונש המרבי על העבירה, התוצאות המסוכנות והפרת החסינות – גברו לדעת בית המשפט על הנסיבות המקלות. בנוסף, בית המשפט מצא כי נדרשת גישה מרתיעה כדי למנוע שימוש באלימות לחיסול חשבונות פוליטיים, דבר הפוגע בשלטון החוק ובעקרונות הדמוקרטיים. בפסק הדין נמתחה ביקורת גם על חוסר התיאום בין פרקליט המחוז לבין היועץ המשפטי לממשלה בנוגע להמלצת גזר הדין, שגרם למשיב מצוקה מיותרת.