ע"נ 52349-09-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **מבוא:** פסק הדין עוסק בערעור על החלטת קצין התגמולים לדחות תביעה להכרת זכות נכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"). המערער, קצין בצה"ל, טען כי מחלת הסוכרת מסוג 1 ממנה הוא סובל נגרמה כתוצאה מאירוע דחק חריג שחווה במהלך שירותו הצבאי. הוועדה נדרשה להכריע בשאלה האם קיים קשר סיבתי בין תנאי השירות, ובפרט אירוע הדחק, לבין הופעת המחלה. **התשתית העובדתית:** 1. **האירוע:** המערער, בתפקידו כקצין משמרת בכיר בצוללת, ביצע טעות תמרון קשה אשר הובילה את הצוללת מחוץ לאזור הפעילות המוגדר שלה. האירוע תואר כחמור, חריג ומסוכן, בעל פוטנציאל לנזק נרחב. בעקבות הטעות, מפקד הצוללת נטל ממנו את הפיקוד באופן אגרסיבי, והמערער נותר במצב של דחק נפשי קשה, בושה, בהלה ותחושת עילפון. 2. **השלכות מיידיות:** המערער לא היה מסוגל לתפקד בשעות שלאחר האירוע, ותחושות קשות של נסערות, ערעור, שפלות וריצוף נפשי ליוו אותו. הוא נמנע מלפנות לגורמי בריאות הנפש מחשש לפגיעה בקידומו המקצועי. 3. **הופעת המחלה:** כשבועיים לאחר מכן, פנה המערער לקבלת טיפול רפואי בשל תלונות שונות, שם אובחן כחולה בסוכרת מסוג 1. 4. **הגשת התביעה ודחייתה:** המערער הגיש תביעת הכרה כ-7 שנים לאחר האירוע. התביעה נדחתה על בסיס חוות דעת מומחה שקבעה כי לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה לשירות. בקשה לעיון חוזר, שהוגשה בצירוף חוות דעת חדשה ותצהירים, נדחתה גם היא. **התמודדות עם העקרונות המשפטיים:** פסק הדין מתמודד עם שני עקרונות מרכזיים בהוכחת תביעות לפי חוק הנכים: 1. **התשתית העובדתית:** * **התמודדות עם הכחשת המשיב:** הועדה קבעה כי המשיב הכחיש את עצם קרות האירוע, אך לא הציג ראיות התומכות בעמדתו. לעומת זאת, עדות המערער, מפקדו, ואשתו נתפסה כמהימנה וקוהרנטית ולא נסתרה. * **העדר תיעוד רשמי:** המשיב טען כי היעדר תחקיר רשמי מטיל ספק באמיתות גרסת המערער. הוועדה קיבלה את ההסבר כי האירוע תוחקר ברמת הצוללת בלבד, שכן הוא לא חרג לאזור שיפוט של צד שלישי. בנוסף, הוצג מסמך המעיד על מאמצים כושלים לאתר את יומן הים של הצוללת, וכן על מדיניות גריסת מסמכים לאחר 3 שנים, אשר נוטרלו בחלקם כהסברים אפשריים להיעדר תיעוד. * **שיהוי בפנייה לטיפול ובתביעה:** טענות המשיב לגבי פנייה מאוחרת לטיפול (כחודשיים לאחר האירוע) והגשת התביעה (כ-7 שנים לאחר האירוע) נדחו. הוועדה קיבלה את ההסברים בדבר בושה, הדחקה, חשש לפגיעה מקצועית, והתמודדות עצמית, וכן את ההסבר כי רק בשלב מאוחר יותר, בעקבות פנייה של אדם קרוב, הוחלט להגיש את התביעה. 2. **הקשר הסיבתי:** * **הקשר הסיבתי הרפואי:** * **הפער בין ועדות מומחים:** הוועדה התמודדה עם העובדה שאין "אסכולה רפואית" אחידה ומקובלת בעולם הרפואה הקובעת קשר סיבתי חד משמעי בין דחק נפשי לסוכרת מסוג 1. היא סקרה את מסקנותיהן של ארבע ועדות מומחים שונות שהוקמו לאורך השנים, אשר הציגו גישות שונות, החל מקביעה של קשר במקרים של סמיכות זמנים (ועדת רז), ועד להעדרה של הוכחה מדעית (ועדות זהר, מאירוביץ', רפפורט). * **התמודדות עם העדר אסכולה:** לאור הפער והמחלוקת הרפואית, קבעה הוועדה כי במקרים כאלה, אין להחמיר עם התובע, וניתן להכיר בקשר סיבתי במקרים קונקרטיים, אף בהיעדר אסכולה רפואית מובהקת, אם ניתן להסיק כי "מתקבל על הדעת" שהשירות גרם למחלה (בהתבסס על רע"א 187/83 דב רדושיצקי). * **מדיניות שיפוטית מתוך מגמה להגשמת מטרת החוק:** הוועדה ציינה כי מתוך מגמה להגשים את מטרת חוק הנכים, ובאמצעות מדיניות שיפוטית, בתי המשפט הכירו בקשר סיבתי בין סוכרת מסוג 1 לאירוע דחק חריג, בפרט כאשר ישנה סמיכות זמנים משמעותית בין האירוע לאבחון המחלה (כדוגמת ע"א (מחוזי ת"א) 2972/04 פז טל, ע"ו (ת"א) 8884-12-15 עדי רז). * **יישום למקרה:** הוועדה קבעה כי בענייננו, אירוע הדחק החריג, בשילוב עם סמיכות הזמנים (כחודשיים) בין האירוע לאבחון הסוכרת, מטים את הכף להכרה בקשר סיבתי רפואי. * **הקשר הסיבתי המשפטי:** * **מבחנים סובייקטיבי ואובייקטיבי:** הוועדה הסבירה כי קשר סיבתי משפטי נבחן בשני מישורים: סובייקטיבי (התאמה אישית של הנזק למצב החייל) ואובייקטיבי (טיב הקשר בין השירות ככלל להתפרצות המחלה). * **יישום למקרה:** נקבע כי היסוד הסובייקטיבי מתקיים, שכן המערער גויס בפרופיל 97 ללא מחלה. היסוד האובייקטיבי מתקיים, שכן אירוע הדחק התרחש במהלך השירות הצבאי, וישנה הדיקות ברורה בין השירות להתפרצות המחלה. **חידושים משפטיים ודגשים:** 1. **הכרה בקשר סיבתי בהיעדר אסכולה רפואית מובהקת:** פסק הדין מדגיש את היכולת להכיר בקשר סיבתי, אף כשאין הסכמה רפואית גורפת או "אסכולה" מוכרת. זוהי אינדיקציה לגישה גמישה של הוועדה, המבקשת להתאים את הדין למציאות הרפואית המורכבת, ולממש את מטרת חוק הנכים, שהיא שיקום ומתן פיצויים לנפגעי שירות. 2. **התמודדות עם "אירוע דחק חריג":** פסק הדין מבחין בין "דחק" כללי, שהוא חלק אינטגרלי מלחצי השירות, לבין "אירוע דחק חריג" בעוצמתו. ההכרה באירוע כ"חריג" מהווה גורם מכריע בהחלטה להכיר בקשר הסיבתי, גם אם ה"חריגות" אינה תמיד ניתנת למדידה אובייקטיבית. 3. **חשיבותה של סמיכות הזמנים:** לצד עוצמת האירוע, סמיכות הזמנים בין האירוע לאבחון המחלה מהווה נדבך חשוב בהוכחת הקשר הסיבתי. הוועדה מייחסת לכך משקל משמעותי. 4. **מגמת בתי המשפט:** פסק הדין מפנה לפסיקות קודמות המעידות על מגמה של הרחבה מסוימת בהכרה בקשר סיבתי במקרים של סוכרת מסוג 1 הקשורה לדחק נפשי, תוך הבנה שההליך המשפטי אינו דורש רמת ודאות מדעית מוחלטת, אלא "מתקבל על הדעת". 5. **התמודדות עם היעדר תיעוד:** הוועדה מציגה גישה מרוככת ביחס להיעדר תיעוד בזמן אמת, כאשר היא מקבלת הסברים חלופיים ומסתמכת על עדויות מהימנות, במיוחד כאשר מדובר באירועים בעלי אופי רגיש או אישי. 6. **החלטה ברוב דעות:** חשוב לציין כי פסק הדין ניתן ברוב דעות, כאשר חבר הוועדה, ד"ר אלכס קורת, הביע דעה שונה. עמדתו של ד"ר קורת מדגישה את חשיבות התיעוד בזמן אמת ואת חוסר היכולת להגדיר את האירוע כ"חריג" באופן שאינו במסגרת הסיכונים הטבעיים של תפקיד בכיר, וכן את היעדר האסכולה הרפואית המובהקת. עמדתו מהווה תזכורת לכך שההכרה בקשר סיבתי, גם במקרים חריגים, עדיין כרוכה בפרשנות ובאיזונים. **סיכום:** פסק הדין מהווה דוגמה למקרים בהם ועדות הערר לוקחות בחשבון נסיבות חריגות, אירועי דחק משמעותיים, וסמיכות זמנים, על מנת להכיר בקשר סיבתי בין תנאי שירות למחלה, גם בהיעדר הוכחות מדעיות חד-משמעיות. הוא משקף את המגמה המשפטית להתחשב במטרת חוק הנכים ולהבטיח תרופות הולמות לנפגעי שירות, תוך גמישות בהתמודדות עם מורכבות הקשר שבין דחק נפשי לבריאות הפיזית.