ת"א 30256-02-21

תקציר

התיק נסוב סביב הסכם שכירות לתחנת דלק וחנות נוחות צמודה בין התובעים לבין הנתבע קורן. המחלוקת המרכזית היא האם קורן הפר את חוזה השכירות בכך שהשכיר מבנה אחר במתחם התחנה לצד שלישי להפעלת סופרמרקט, שלכאורה התחרה ישירות בחנות הנוחות. התובעים טענו כי פעולה זו מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות ומצדיקה את החלטתם לבטלו. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת קורן, וקבע כי תנאי השכירות אינם אוסרים עליה להשכיר לעסק מתחרה. יתר על כן, מהראיות עולה כי התובעים היו מודעים לכך שעסקי מזון נוספים, לרבות קיוסק, עשויים לפעול במתחם התחנה. המונח "קיוסק" הוזכר במפורש בהסכם, ובעל התובעים, מר סעבנה, הודה כי קיוסק וחנות נוחות זהים במהותם, ומוכרים מוצרים דומים. לפיכך, קורן לא הפר את החוזה, והודעת הביטול של התובעים הייתה שלא כדין. בנוסף, בית המשפט קבע כי גם אם מעשיו של קורן נחשבים להפרה, אין היא מהותית. התובעים הגיבו באופן מוגזם בכך שביטלו לאלתר את ההסכם מבלי לתת לקורן הזדמנות לתקן את המצב. בית המשפט דחה גם את הטענות להפרעה לפעילות תחנת הדלק וקבע כי החלטת התובעים לנטוש את התחנה נבעה ככל הנראה משיקולים אחרים, וייתכן שהשפעת מגפת הקורונה על עסקיהם. מאחר שהתובעים לא ביטלו את ההסכם כדין, תביעתם נדחתה. בהתייחסו לתביעתה הנגדית של קורן לנזקים שנבעו מהפרת זכויות התובעים, דחה בית המשפט את מרבית בקשותיה, לרבות הפסדי שכר דירה, הוצאות נוספות והברחת ציוד, מחוסר ראיות. עם זאת, נפסק לקורן הוצאות משפט בסך 117,000 ₪ מהתובעים, בהתחשב בהפרש המשמעותי בין טענות הצדדים. לבסוף, הורה בית המשפט על ביטול כל התשלומים והביטחונות שהעמידו התובעים על פי הסכם השכירות.