ע"פ 29701-08-24

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים והחליט לדחות את הערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין. החל מהערעור על הכרעת הדין הצביע המערער על מספר סתירות בעדותה של המתלוננת, וטען כי סתירות אלה פוגעות באופן משמעותי באמינותה. עם זאת, בית המשפט בחן בקפידה כל אחת מהסתירות הנטענות הללו ומצא כי רבות מהן אינן סתירות ממשיות כלל. בית המשפט הזכיר כי ידוע כי עדויות עשויות להכיל סתירות, ואין בהן בהכרח כדי לפסול אותן, כפי שהעידו מקרים קודמים רבים. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי גרסתה של המתלוננת לאירועים הייתה קוהרנטית ואמינה, ונתמכה בראיות משמעותיות. צילומי הפגיעות, התלונות המיידיות במשטרה ועדויות דודתה של המתלוננת ובני משפחתה של המערערת מאששים את גרסתה. מנגד, בית המשפט מצא את עדותו של המערער כחסרת מהימנות, במיוחד נוכח חוסר יכולתו להסביר את מקור פגיעתה של המתלוננת. באשר לערעור על גזר הדין, הדגיש בית המשפט כי יש להחמיר את העונשים בגין עבירות אלימות כלפי בני זוג, והמקרה הנוכחי דורש ענישה מרתיעה. בית המשפט ציין את חומרת העבירות, שבוצעו בשתי הזדמנויות שונות, ואת היעדר כל עבר קודם, מאמצי שיקום או תסקיר מבחן של המערער. אף שהעונש שהוטל לא היה מקל, בית המשפט לא מצא הצדקה להתערב, שכן הוא לא היווה חריגה ניכרת ממדיניות הענישה במקרים דומים. לסיכום, קבע בית המשפט כי אין בטענות המערער כדי להצדיק התערבות בהערכות המהימנות של בית משפט קמא או בממצאיו העובדתיים. לפיכך, הערעור נדחה במלואו.