ב"ש 2171/08

תקציר

במקרה של נהג שהורשע בשורה של עבירות הקשורות לרכב ונידון לתקופת פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה, בית המשפט שקל את המועד שממנו יש להתחיל את תקופת הפסילה. המבקש טען כי יש לחשב את התקופה מיום מתן גזר הדין, שכן מעולם לא החזיק ברישיון נהיגה ולכן לא יכול היה לעמוד בדרישות להפקדת הרישיון או למסור תצהיר אובדן. השופט הסכים עם המבקש, וקבע כי הוראות החוק הברורות והחד-משמעיות בדבר הפקדת רישיון נהיגה או תצהיר בכתב אינן חלות על מי שמעולם לא החזיק ברישיון. השופט הדגיש כי דרישות אלה משרתות את תכליות ההרתעה ומניעת השימוש לרעה ברישיונות, שלא היו רלוונטיות בעניינו של המבקש. זאת ועוד, השופט הפנה להוראות סעיף 42 לפקודת התעבורה, הקובע כי תקופת הפסילה מתחילה במועד גזר הדין אלא אם כן הורה אחרת. ההחלטה קיבלה חלקית את בקשת המבקש, וקבעה כי תקופת הפסילה תחל עם סיום ריצוי עונש המאסר שנגזר על המבקש.